מי שמצביע על פגם באדם אחר, בעצם מעיד על פגם שיש אצלו
מקור הביטוי בגמרא בדיון על פסולי חיתון, כלומר, אנשים שלא יכולים להתחתן לפי ההלכה בגלל ענייני ייחוס. בגמרא מעבירים ביקורת על דיינים שנוהגים לפסול אנשים, וטוענים שהרגל כזה מעיד על פגם בייחוס של הדיין עצמו. את אותו לקח אפשר ללמוד על כל סוג של דעות קדומות או אפליה: מי שלא נותן לאדם אחר הזדמנות מבלי להכיר אותו באמת, מעיד בכך בעיקר על מגרעותיו שלו. יש הקושרים זאת ל"השלכה", מונח פסיכולוגי שהגה פרויד, שלפיו אדם שלא מסוגל להכיל צדדים פגומים בו, נוטה לייחס את הפגם לאחרים.
