דון יצחק אברבנאל – שר האוצר שפדה 250 שבויים יהודים מכספו, המדינאי שעמד מול המלכים הקתולים וניסה למנוע את גירוש ספרד, והמפרש שחיבר את פירושיו על התנ"ך תוך כדי נדודים בין ממלכות – נפטר בוונציה ביום כ"ט בתשרי רס"ט (1508), לפני 517 שנה. הוא נקבר בבית העלמין הישן בפדובה, והמצבה על קברו נהרסה כבר בשנה שלאחר מכן.
פודה השבויים שברח מארצו
רבי יצחק בן יהודה אברבנאל נולד בליסבון שבפורטוגל בשנת 1437. למשפחתו היה חותם מיוחד ומגילת יוחסין של שבט יהודה, ולפי המסורת המשפחתית שורשיה מגיעים עד למלכות בית דוד. אביו, דון יהודה, שימש שר האוצר של מלך פורטוגל, ויצחק הצעיר הוכשר מילדותו לתפקידים דומים.
בצעירותו למד תורה מרבו המובהק, רבי יוסף בן אברהם חיון, ונוסף על כך למד פילוסופיה אצל רבי יוסף אבן שם טוב. כבר בנערותו החל לחבר ספרים: "עטרת זקנים" – ביאור לפרשה מספר שמות, ו"צורת היסודות" – חיבור פילוסופי על העולם והטבע. הוא גם החל בפירוש לספר דברים בשם "מרכבת המשנה".
כבר בגיל צעיר מונה אברבנאל לשר אוצר על ידי אפונסו החמישי, מלך פורטוגל – משרה שמילא קודם לכן אביו. בשנת 1471 זכה להזדמנות נדירה להציל יהודים – 250 שבויים יהודים נמצאו בעיר ארסילה שבמרוקו עם כיבושה על ידי הפורטוגלים. שר האוצר הצעיר אסף כסף לפדיונם ודאג למחסורם במשך שנתיים שלמות, עד שנקלטו בספרד.
ההצלחה לא הגנה עליו. בשנת 1483 העלילו על אברבנאל כי הוא עומד לבגוד בפורטוגל. הוא נאלץ לברוח בלילה לטולדו שבקסטיליה, ומלך פורטוגל החדש החרים את כל רכושו.
באותה תקופה קשה, תוך כדי הגלות והאובדן הכלכלי, חידש אברבנאל את כתיבת פירושו לתנ"ך. הוא סיים את חיבור הפירושים לספרים יהושע, שופטים ושמואל. יכולתו לכתוב את פירושיו בצל סכנה נולדה אולי מתוך הישרדות נפשית, אבל בראש ובראשונה הייתה זו משימה שראה כייעוד חייו.
הניסיונות למנוע את הגירוש
בקסטיליה הצליח דון יצחק להגיע שוב לעמדת כוח. המלכים הקתולים, פרננדו מאראגון ואיזבלה מקסטיליה, מינו אותו לתפקיד שר האוצר, ובמשרה זו שירת שמונה שנים. אך ב-1492 הגיע המבחן הגדול ביותר: המלכים הוציאו את צו גירוש היהודים מספרד.
אברבנאל ניסה לעשות את הבלתי אפשרי. הוא פנה אל המלך שלוש פעמים, תוך שהוא מאמץ את מלוא השפעתו ויכולתו הדיפלומטית, ואף הציע שוחד גדול מכספו, אך משימתו נכשלה. בהקדמתו לפירוש ספר מלכים הוא תיאר את אותם רגעים במילים מרות: "בעת היותי שם אני בחצר בית המלך יגעתי בקראי […] אל המלך פעמים שלש […] לאמר הושיעה המלך למה תעשה כה לעבדיך […] וכמו פתן חרש יאטם אזנו לא ישיב מפני כל. והמלכה עומדת על ימינו לשטנו".
יחד עם מאות אלפי יהודים אחרים, עזבו אברבנאל ומשפחתו את ספרד. הם הגיעו לנאפולי, שם שימש אברבנאל יועץ למלך פרדיננדו הראשון. אך גם שם לא מצא מנוחה. כשמת המלך ב-1494 פלש שארל השמיני, מלך צרפת, לנאפולי. אברבנאל ליווה את אלפונסו השני, יורשו של המלך, בבריחתו למנזר בסיציליה. רכושו נשאר מאחור ונבזז בפרעות.
באותו זמן איבד אברבנאל גם חלק מספריו שחיבר במשך שנים, ביניהם "ספר צדק עולמים" שעסק בתורת הגמול, ו"ספר מחזה שדי" על סוגי הנבואה. חלק מהם ניסה לשחזר מזיכרונו, אך לא השלים את העבודה.
לאחר מכן נדד לאי קורפו, שם פגש למדנים יהודים גולי ספרד, ואף מצא – באופן מופלא – עותק מפירושו הלא גמור לספר דברים. בשנת 1496 עבר למונופולי, עיירה על חוף הים האדריאטי ליד בארי שבאיטליה, ושם סיים בערב פסח את כתיבת ספרו "זבח פסח" – חיבור של מאה שאלות על ההגדה וליל הסדר.
אברבנאל ראה את מצבם הנורא של היהודים – הגירוש, הפרעות, המרות הדת – והבין שהרעיון המשיחי הוא מה שיכול להחיות את הביטחון העצמי היהודי
יש תאריך לביאת המשיח
אברבנאל שרד והמשיך ליצור. דווקא בזמנים הקשים של גלותו, תוך כדי נדודים ואובדן רכוש, הוא חיבר את פירושיו המקיפים על התנ"ך, פירושים מתאפיינים בשילוב ייחודי של פשט המקרא, פילוסופיה, פולמוס נגד הנצרות ותובנות מדיניות מתוך ניסיונו האישי.
מבנה כתיבת פירושי התנ"ך שלו התבסס על שאלות רבות על הפרשה, ומאמר ארוך כמענה עליהן. בפירושיו על הנביאים הוא חילק את הנושא לפרשיות קצרות, תוך שאילת שש שאלות על כל פרשה. כמענה לבקשת בנו שמואל, שחשש שישכחו את דברי תורתו, חיבר דון יצחק גם ביאור למסכת אבות בשם "נחלת אבות".
בשנים 1498-1497 שקד אברבנאל על חיבור הטרילוגיה המשיחית שלו "מעייני הישועה", "משמיע ישועה" ו"ישועות משיחו". לא הייתה זו פילוסופיה מופשטת; אברבנאל ראה את מצבם הנורא של היהודים שסבלו מגירוש, פרעות והמרות הדת – והבין שהרעיון המשיחי הוא מה שיכול להחיות את הביטחון העצמי היהודי.
הוא אף עסק בחישוב הקץ, והגיע לטווח השנים שבין 1503 ל-1531. את תחזיתו ביסס גם על ניתוח מדיני: המשיח יגיע חמישים שנה לאחר כיבוש קונסטנטינופול ונפילתה של האימפריה הרומית המזרחית.
אברבנאל שילם מחיר משפחתי נורא – נכדו האחד הושאר בספרד בכפייה והמיר את דתו, והאחר נפטר בילדותו
טרגדיה משפחתית
בשנת 1503 המשיח טרם הגיע, אבל אברבנאל הגיע לוונציה. הוא פישר בין מנהיגי העיר לבין סוחרי פורטוגל בנושא המסחר בבשמים. בשנת 1507, עדיין פעיל ויוצר, כתב את "שאלות ותשובות לשאול הכהן" – תשובות לתריסר שאלות פילוסופיות על דעות הרמב"ם שהעלה תלמידו.
בשנת 1508 נפטר דון יצחק אברבנאל בוונציה בגיל 71. לאחר חיים של נדודים בין ארבע ארצות, שלושה תפקידי שר אוצר, גירוש, אובדן רכוש פעמיים ומאבקים מתמידים – הוא הותיר אחריו עשרות ספרים, מאות אלפי מילים של פירוש על התנ"ך, ומורשת של חזון משיחי שהחיה דור שלם.
המחיר האישי על פועלו היה כבד. בנו רבי יהודה אברבנאל, שהיה רופא, פילוסוף ומשורר נודע (המכונה גם ליאון העברי), חווה טרגדיה אישית נוראה. כשניסה לעזוב את ספרד עם משפחתו בעת הגירוש, מלך ספרד מנע ממנו לקחת את בנו הקטן יצחק. המלך רצה להטביל את הילד לנצרות ולמנוע את עזיבתו של הרופא היהודי מהארץ. יהודה הצליח לברוח לאיטליה, אך כשהגיע לג'נובה קיבל את הידיעה שבנו הבכור יצחק, שנשאר בספרד בכפייה, התנצר. ואם לא די בכך – גם בנו השני של יהודה נפטר בגיל חמש בלבד.
שר האוצר שפדה 250 שבויים, המדינאי שניסה למנוע את גירוש אחיו, שילם מחיר משפחתי כבד. דווקא אחייניתו וכלתו, שהלכה בדרכו, הצליחה במשימתה. בנו השלישי של אברבנאל, שמואל, נישא לבת הדוד בנבנידה אברבנאל, נדבנית ואשת עסקים, שהמשיכה במסורת המשפחתית של הצלת יהודים ואף מנעה את גירושם של יהודי נאפולי.
מורשת חיה
חלק מבני משפחתו של אברבנאל עלו לארץ ישראל באמצע המאה ה-19 והיו מהראשונים לצאת מחומות העיר העתיקה לשכונות החדשות שנבנו בירושלים. פירושיו על המקרא נלמדים עד היום על ידי יהודים מכל רחבי העולם, ודמותו זכתה גם למחקר באקדמיה. פרופ' בנציון נתניהו, שחקר את יהדות ספרד בימי הביניים, הקדיש לו מחקר שיצא בספר על דון יצחק אברבנאל כמדינאי והוגה דעות.
דמותו מעוררת ההשראה של אברבנאל מלמדת שאפשר להיות שר אוצר, דיפלומט ופילוסוף – ובמקביל יהודי תלמיד חכם ונאמן לעמו. גם כשנשללו ממנו רכושו, מעמדו וביטחונו, הוא המשיך לכתוב פירושים על התנ"ך ולהחיות תקווה לגאולה בדור שאיבד אותה.