כ"ה בשבט תש"ב: נפטר אברהם שטרן (יאיר)

בצוהרי יום חמישי, כ"ה בשבט תש"ב (12 בפברואר 1942), נשמעו שלוש יריות בדירת חדר צנועה ברחוב מזרחי ב' 8 בתל אביב. כשידיו כבולות באזיקים נורה למוות מפקד המחתרת אברהם שטרן, המכונה "יאיר". הבריטים טענו כי ניסה להימלט, אך עדותו המאוחרת של הבלש שנוכח בחדר קבעה אחרת: זה היה חיסול ממוקד של האיש שהבריטים הגדירו כ"מבוקש מספר 1" בארץ ישראל.

שטרן נולד ב-1907 בעיר סובאלק שבפולין למרדכי והדסה, משפחה משכילה וציונית. בצעירותו, היה אברהם כנר מחונן. בבית הוריו למד נגינה קלאסית ברמה גבוהה מאוד וכשעלה לארץ ישראל לבדו בגיל 18 הביא איתו את הכינור שלו. ככל שהעמיק בפעילות המחתרתית, הוא הפסיק לנגן. כשנשאל מדוע הניח את הקשת, ענה: "כינור זקוק לידיים של שלום, וידיי עסוקות במלחמה".

עם הגיעו לארץ החל ללמוד בגימנסיה העברית בירושלים ולאחר מכן המשיך ללימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית והיה לסטודנט מצטיין. הוא היה חוקר מבטיח ואף זכה במלגת מחקר יוקרתית ללימודים באיטליה, אך עד מהרה גויס בחזרה לפעילות באצ"ל.

"כינור זקוק לידיים של שלום, וידיי עסוקות במלחמה"

שטרן היה משורר מחונן. מקורביו סיפרו על אדם עדין נפש ואסתטיקן, שבזמן היותו במחתרת כתב את שיריו על פיסות נייר קטנות תוך כדי הימלטות מהמשטרה. השורה המפורסמת ביותר שלו "משורה ישחרר רק המוות", מתוך השיר "חיילים אלמונים" (שהפך להמנון האצ"ל ואחר כך הלח"י), חזתה במידה רבה את גורלו:

"חיילים אלמונים", שמעון ישראלי, מילים ולחן: אברהם (יאיר) שטרן

מוקף שוטרים בריטים עבר שטרן את הבידוק בקור רוח מוחלט כשהוא מתחזה לתייר

הדיפלומט של המחתרת

השם המחתרתי של אברהם שטרן לא נבחר במקרה. כחוקר של תולדות עם ישראל, שטרן חיפש שם שיבטא המשכיות היסטורית של גבורה יהודית. הוא בחר בשם "יאיר" על שמו של אלעזר בן יאיר, מפקד הקנאים (הסיקריים) במבצר מצדה בזמן המרד הגדול נגד הרומאים. בן יאיר נודע כמי שהוביל את אנשיו לבחור במוות על פני כניעה לשלטון הזר והשתעבדות לרומא.

עבור שטרן, המנדט הבריטי היה "רומא המודרנית", והוא ראה בעצמו ובלוחמיו ממשיכי דרכם הישירים של הקנאים הקדומים – לוחמים חסרי פשרות שאינם מכירים בסמכותו של שלטון זר בארץ ישראל. השם סימל עבורו גם את האור שיבקע מחשכת הגלות והשעבוד.

מגוון הכישרונות והכישורים של יאיר הופנו לפעילות המחתרת. בזמן שהותו באיטליה לצורך לימודיו הוא ניסה ליצור קשרים פוליטיים שיסייעו למאבק העברי. סופר כי הוא נהג לשבת בבתי קפה ברומא כשהוא לבוש כסטודנט איטלקי ומנהל ויכוחים פילוסופיים על זכותם של עמים קטנים להגדרה עצמית. המגעים שניהל שם היו הבסיס לניסיונותיו המאוחרים לאתר בעלי ברית נגד הבריטים.

בשנות ה-30 המאוחרות שימש יאיר כ"שר החוץ" ואיש הרכש המרכזי של האצ"ל באירופה. כושר השכנוע שלו היה מצוין – הוא ניהל מגעים חשאיים ומורכבים עם ממשלת פולין, והצליח לשכנע את הצבא הפולני לספק נשק ולהקים מחנות אימונים חשאיים עבור אנשי המחתרת במטרה לאמן רבבות צעירים יהודים לצבא עברי שיפלוש לארץ ישראל מהים.

באחד המקרים הנועזים ביותר בפעילותו, הוא שב בשנת 1938 מפולין כשעימו מזוודה מלאה בכסף ובשטרות מזויפים שנועדו למימון פעילות המחתרת ורשימות רכש חשאיות. בנמל חיפה, מוקף שוטרים בריטים, עבר שטרן את הבידוק בקור רוח מוחלט כשהוא מתחזה לתייר ומשוחח עם הפקידים בצרפתית רהוטה, בזמן שבמזוודה מונחים מסמכים שדי היה בהם כדי לגזור עליו מאסר עולם.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה הצטרף האצ"ל להחלטת היישוב היהודי על "שביתת נשק" מול הבריטים, כדי לסייע להם במלחמה נגד הנאצים. שטרן סירב לקבל את השביתה מתוך אמונה ש"הכובש הזר בארץ הוא האויב", וכי אין להפסיק את המלחמה על החירות אפילו לרגע.

בעקבות פרישתו הסוערת מהאצ"ל הוא הקים ב-1940 את ארגון הלח"י (לוחמי חירות ישראל). המחתרת הקטנה, שהבריטים כינו בזלזול "כנופיית שטרן", מנתה בשיאה כמה מאות לוחמים בלבד, אך השפעתה הייתה גדולה בשל שיטות הפעולה שלה: לוחמת גרילה עירונית, חבלות בתשתיות והתנקשויות בבכירים בריטים.

פעילותו המחתרתית של יאיר כללה הקמת תחנת רדיו חשאית של הלח"י, "קול המחתרת". יאיר כתב את הודעות התחנה והקריין הקריא אותן כשיאיר עומד לצידו ומפקח על כל מילה. יאיר התעקש על עברית תקנית וגבוהה ביותר בשידורים, בטענה שתחנת רדיו של מחתרת עברית צריכה להישמע כמו קולה של המדינה שבדרך.

"רצוננו: להיות לעולם בני חורין, חלומנו: למות בעד ארצנו"

החזון למלכות ישראל

בשנת 1940 ניסח יאיר את המסמך האידיאולוגי המקיף ביותר של הלח"י: "18 עיקרי התחייה". במסמך זה הוא הגדיר את המטרות הסופיות של המאבק הלאומי, הרבה מעבר לסיום המנדט הבריטי. יאיר לא היה אדם דתי במובן המקובל, אך התקרב למסורת ותפיסת עולמו הייתה דתית-משיחית ביסודה. הוא ראה בלאומיות ובדת ישויות בלתי נפרדות, ואת המלחמה בבריטים כצו אלוהי והיסטורי.

עבור יאיר המלחמה לא הייתה רק על טריטוריה אלא על "תחיית האומה". הוא קרא להגדרה עצמית מלאה של העם העברי ולריבונות על כל שטחי ארץ ישראל. הסעיף ה-18 והאחרון ב"עיקרי התחייה" קבע כי היעד הסופי הוא "בניין הבית השלישי כסמל לתור הגאולה השלמה". הוא התעקש על סעיף זה למרות התנגדות חברים חילוניים במחתרת, בטענה שאין מלכות ישראל ללא המקדש.

יאיר לא ראה סתירה בין החרב לבין ספר התורה, הוא הרבה לצטט את המדרש "הסייף והספר ירדו כרוכים מן השמים", כדי להצדיק את השימוש בכוח הזרוע כחלק אינטגרלי מהמורשת הרוחנית היהודית. בעיניו הלוחם העברי הוא הגלגול המודרני של גיבורי התנ"ך, ותפקידו אינו רק להקים מקלט בטוח ליהודים, אלא לחדש את הברית העתיקה בין העם, הארץ ואלוהיו.

המסמך עורר פולמוס אדיר ביישוב. רבים ראו בו חזון מופרך ומסוכן, אך עבור לוחמיו, העקרונות הללו היוו מצפן אידיאולוגי שנתן משמעות לכל פעולה צבאית.

יאיר חמק כשהוא מחופש לדתי מתחת לאפם של הבריטים רק כדי לראות את רוני לרגע חטוף בבית קפה

רצח מטווח אפס

בשנת 1936 נישא יאיר לרוני בורשטיין. סיפור אהבתם היה רומנטי אך טרגי – המנדט הבריטי הציע פרס כספי של 1,000 לירות ארץ-ישראליות על ראשו, סכום דמיוני לאותה תקופה, שהפך את יאיר לאומן תחפושות: הוא נהג להסתובב ברחובות תל אביב מחופש לחסיד עם זקן ופאות, לא פעם כשהוא חולף סנטימטרים ספורים מבלשים בריטים שהחזיקו את תמונתו. בתקופה זו הוא בקושי פגש את רוני. את שירי האהבה שלו אליה כתב לעיתים על גב קופסאות סיגריות בזמן המארבים, והיא העבירה לו מכתבים באמצעות אנשי קשר.

באחד המקרים, חמק יאיר מתחת לאפם של הבריטים מחופש לאדם דתי כשהוא מרכיב משקפיים עבים רק כדי לראות את רוני לרגע חטוף בבית קפה. הוא נרצח מבלי שידע כי רוני נושאת ברחמה את בנו. יאיר שטרן הבן, שלימים הפך לעיתונאי בכיר, נולד ארבעה חודשים לאחר מות אביו ומעולם לא הכירו.

יאיר, המבוקש על ידי הבולשת, נע ונד בין דירות מסתור, ישן על הרצפה ורעב ללחם. סיפור המעיד על יושרו הקיצוני של יאיר התרחש ימים ספורים לפני מותו. בעודו מבוקש ורעב, הוא נזקק בדחיפות לסכום נכבד של חמש לירות כדי להעביר למשפחה שסייעה לו במסתור. הוא לווה את הכסף מאחד האנשים המעטים שנותרו נאמנים לו. בבוקר שבו נרצח, נמצא בדירה פתק בתוך ספר שקרא, ובו כתב בדיוק למי יש להחזיר את הכסף.

רגעיו האחרונים היו דרמטיים ומכמירי לב. יאיר הסתתר בתוך ארון בגדים בדירתם של טובה ומשה סבוראי. הבריטים, שחשדו כי הוא מסתתר באזור, ערכו סריקות מדוקדקות. כשהבלשים בראשות הקצין ג'פרי מורטון פרצו לדירה וגילו אותו בארון, הוא הוצא מהארון בפיג'מה, ללא נשק, וידיו נכבלו באזיקים. למרות זאת, מורטון ירה בו מטווח קצר וטען לאחר מכן כי "התגונן". הבריטים קברו אותו בחיפזון בבית הקברות בנחלת יצחק, תחת אבטחה כבדה ובנוכחות מניין מצומצם בלבד, מחשש שהלוויה תהפוך למפגן כוח והתקוממות.

מורטון, הקצין הבריטי שירה בשטרן, ספג ביקורת קשה אפילו בתוך המשטרה הבריטית על כך שירה באדם כבול. שנים רבות לאחר מכן, בספרי זיכרונותיו ובאירועים שונים ניסה מורטון להצדיק את המעשה, אך נרדף על ידי האירוע הזה עד סוף חייו. עבור אנשי הלח"י ורבים ביישוב, מורטון הפך לסמל של הדיכוי הבריטי, בעוד יאיר הפך לקדוש מעונה.

לאחר שנרצח נמצאו בכיסו של יאיר דפים מקומטים ובהם טיוטות של שירים שכתב בימיו האחרונים: שירי תוכחה קשה לעמו, לצד שיר אהבה נואש למולדת. הוא כתב: "להיות לך עבד, עפר לרגליך… לשתות את דמך ודמי לך לתת". העובדה שהמשיך ללטש שירה מורכבת בזמן שבלשים חמושים מחפשים אותו דלת ליד דלת נחשבת לאחד הגילויים המדהימים על כוחו הנפשי.

השילוב בין העט לנשק הוא שהפך את יאיר לדמות כה ייחודית בנוף המחתרות, דמות של מנהיג שכתב "רצוננו: להיות לעולם בני חורין, חלומנו: למות בעד ארצנו", שהגשים הלכה למעשה את חלומו וסייע להשגת החרות ולהקמת המדינה שאותה לא זכה לראות.

כבכל שנה, גם הערב, בכ"ה בשבט תשפ"ו נערכת האזכרה השנתית לזכר יאיר שטרן בבית הקברות בנחלת יצחק, תל אביב.