מה המשותף למכון מחקר בירושלים, בית קפה בתל אביב, מרכז לרפואה יועצת בבאר שבע וקיבוץ בגליל? כל אלה וגם רחובות רבים בערי ישראל נקראים על שמה של המנהיגה הציונית הנרייטה סאלד. היום, א’ באדר, לפני 79 שנים, היא נפטרה.
הנרייטה סאלד הייתה מנהיגה ציונית, פעילה לקידום זכויות נשים, מחנכת, אשת ספרות, מייסדת “נשות הדסה” וגם “אם הילדים בישראל” שריכזה את הפעילות של “ארגון עליית הנוער”. אבל הפעם נעסוק בתכונה אחרת שלה, תכונה יהודית מאוד: יזמות.
“הדסה”: מיזם לשיפור ההיגיינה הציבורית בישראל
מאתיים וחמישים אלף דולר. זה הסכום שהנרייטה סאלד גייסה עבור משלוח ציוד רפואי לארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה עבור “ההסתדרות הציונית הדסה”. במונחים של ימינו מדובר בסכום אסטרונומי של 5,093,891 דולר.
הרעיון להקמת הדסה עלה בראשה בעקבות הביקור הראשון שערכה בארץ ישראל בשנת 1909. אף שהתרשמה מאוד מהמושבות ומן החלוצים העבריים, היא נחרדה מהעוני, משיעור התמותה הגבוה ומהתפרצותן התכופה של מגפות ומחלות בקרב אנשי היישוב.
מנגד, היא הבחינה שהמצב היה פחות חמור במקומות שבהם תנאי התברואה ותשתיות הרווחה והבריאות היו טובים יותר.
אבחנה זו הובילה אותה להקים את “ההסתדרות הציונית הדסה” ולפעול לשיפור ההיגיינה הציבורית בארץ ישראל יחד עם חברותיה האמריקניות שהיו שותפות איתה לקידום החזון הציוני. הכנס הראשון של הארגון נערך סמוך לחג הפורים ולפיכך נבחר השם הדסה, הוא שמה הנוסף של אסתר המלכה המופיע במגילה. מכיוון שהארגון נוסד על ידי קבוצת נשים, הבחירה בשם של מנהיגה מהמסורת היהודית תאמה את האג’נדה החלוצית של המייסדות. ואכן, מאז הקמתו עמדו בראש הארגון נשים בלבד.
בראשית ימיו הפעילו נשות הדסה מרכז לבריאות ציבורי שנפתח בירושלים ומרכז להכשרת אחיות. במהלך השנים גדל הארגון ומפעליו התרחבו לשלל פעילויות בתחום הבריאות ואף הסיעוד והרווחה הסוציאלית. אחד המפעלים המפורסמים של הארגון הוא הקמת “טיפות החלב” – תחנות הבריאות לפעוטות, ובשנת 1934 הונחה אבן הפינה לבית החולים האוניברסיטאי הדסה הר הצופים.
יום האם, יום המשפחה ועליית הנוער
מפעל חיים נוסף שמזוהה עם הנרייטה סאלד הוא מפעל הרווחה של “ארגון עליית הנוער”.
בהיותה בת 73 מונתה סאלד לנהל את העלייה והקליטה של נערים שהגיעו לארץ ישראל בגפם, בלי הוריהם.
רבים מהם ברחו מהשלטון הנאצי. סאלד נהגה לברך כל אחד ואחד מהם בעת קליטתו ושאלה אותם איזה חינוך הם רוצים לקבל – דתי או חילוני. בהיותה בת של רב שלמדה בבית מדרש קונסרבטיבי, היא הייתה רגישה במיוחד לעניין זה. סאלד ניהלה קשר אישי עם הנערים והשיבה לאלפי המכתבים שהם שלחו אליה.
באחד המכתבים היא נתנה לנער שתיאר בפניה את קשייו עצות אלה: “לעולם תהיה עצמך. מובטחתני שתרופה זאת תשפיע עליך לטובה. … אני מבקשת ממך, נסה ללכת בדרך זו: הווה חי את חייך מיום ליום והווה רואה מה יביא לך כל יום”. בזכות הקשר האישי שהיא ניהלה עם הנערים היא קיבלה את השמות “אם הילדים בישראל” וגם “אם היישוב”, אף שלא היו לה ילדים משלה.
סאלד נפטרה ב-1945, לפני 79 שנים. בראשית המאה העשרים, פעלו מספר גופים למען הטמעתו של “יום האם”, הנחגג ברחבי העולם וגם בארץ ישראל. בשנת 1952 העלה העיתון “הארץ שלנו” לילדים את הנושא מעל דפי העיתון ותשובתה הנחרצת של הקוראת הצעירה נחמה פרנקל (בידרמן), בת ה-11 התקבלה ברוב קולות: “עלה בדעתי, כי רבים כמוני ששמעו על מנהג חגיגת יום האם יסכימו להנהיג אף בארצנו את יום האם העברייה ביום מותה של הנרייטה סאלד”. מאז מצוין יום האם סמוך לפטירתה של סאלד, ל’ בשבט.
כיום אנו קוראים ליום הזה יום המשפחה.