לקרן קיימת לישראל (קק"ל) היה תפקיד קריטי בפיתוח ההתיישבות היהודית ובקניית קרקעות בארץ ישראל לפני קום המדינה וגם אחריה. אבל במפתיע, קשה היה לשכנע את הצירים הציוניים שהשתתפו בקונגרס בנחיצותה של קרן כזאת, למימון ההתיישבות בארץ, וההצעה להקמתה דשדשה במשך שנים, עד שהיא נוסדה בסופו של דבר היום לפני 124 שנה, ביום י"ט בטבת תרס"ב, 29 בדצמבר 1901.
שורה של דחיות
מי שהגה את הרעיון להקמתה היה צבי הרמן שפירא, מתמטיקאי ומשכיל יהודי ליטאי. עוד בוועידת קטוביץ' בשנת 1884 הוא הציע להקים קרן לקניית אדמות בארץ ישראל, אך הצעתו לא התקבלה. הוא הציע זאת שוב בקונגרס הציוני העולמי הראשון בשנת 1897, בישיבה האחרונה, וגם כאן ההצעה התמוססה והתפוגגה סופית כאשר הוא עצמו מת במפתיע שנה לאחר מכן.
רק בקונגרס החמישי עלתה ההצעה שוב לדיון. יונה קרמנצקי, תעשיין ויזם מחלוצי תעשיית החשמל באירופה ומי שיהיה בהמשך היו"ר הראשון של קק"ל, ראה את הצורך ברכישת שיטתית של קרקעות בארץ ישראל והפציר בצירים שהשתתפו בקונגרס לאשר את הקמת הקרן. הוא הגיש להם הצעה מפורטת להקמתה, אך בהצבעה הוא נחל תבוסה וההצעה שוב נדחתה. קרמנצקי פרץ בבכי. הוא פנה להרצל, שלא נכח באולם, והרצל חזר לאולם וקרא לנוכחים להצביע שוב על ההצעה, כאשר הפעם לפני ההצבעה הוא נשא נאום נלהב בדבר חשיבות הקמת הקרן הקיימת לישראל.
הפעם ההצעה התקבלה. ברגע שאושרה הקמת הקרן, קרמנצקי מיהר ונעשה התורם הראשון שלה: הוא תרם 10 ליש"ט לזכרו של יוזם הקמת הקרן, פרופ' הרמן שפירא. הרצל היה מי שתרם את התרומה השנייה, אבל בנאומו בפני הקונגרס אחרי אישור ההצעה להקמת מה שכונה "הקרן הלאומית-יהודית", הוא אמר שמכאן ואילך, הכוח יהיה בידי העם עצמו: "זה איננו תלוי בנו פה. אנחנו הנחנו את היסודות, את הכוח לא נוכל תת. הכוח צריך שיבוא מעם ישראל – אם יחפוץ" (מתוך עיתון "הצפירה", 30 בדצמבר 1901).
זירוז הגאולה, צעד אחרי צעד
מה פשר העיכוב בקבלת ההצעה להקים את הקק"ל? ייתכן כי הרצל חשב שמאמציו הדיפלומטיים יישאו פרי והוא יצליח להשיג מידי הסולטן העות'מאני צ'ארטר, כלומר זיכיון להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, כך שלא יהיה צורך ברכישת קרקעות הדרגתית, ולכן לא שם את מלוא כובד משקלו על ההצעה להקים קרן לאומית לגאולת קרקעות. אולם, משנכשל האפיק הדיפלומטי הבין הרצל שהדרך ליישוב ארץ ישראל תהיה ארוכה והדרגתית, ושאין מנוס מרכישה של דונם אחרי דונם.
ההתקדמות ההדרגתית לגאולה, הישג אחרי הישג, באה לידי ביטוי גם בשם, "קרן קיימת לישראל", שמקורו במשנה, בפסוק המונה דברים המזכים את האדם ב"קרן קיימת לעולם הבא": "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא: כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ; וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם." (משנה, זרעים, פאה, א:א). כמוהם, גם הקרן הקיימת לישראל שמה יד על חלקת אדמה אחת אחרי השנייה, בדרך למסה הקריטית שתשנה את התמונה כולה.
האמצעי: בולים, קופסאות ופרחים
מייד אחרי הקמתה החלו לגייס תרומות מכל רחבי העולם. קק"ל הנפיקה אלפי בולים, הראשון שבהם הוא "בול ציון" שהופץ ב-17 מדינות ומחירו היה כערך המטבע הקטן ביותר בכל מדינה, כדי שכל יהודי יוכל להשתתף במאמץ הלאומי. כספים עבור קרן ההתיישבות החדשה נאספו גם בכנסים ציוניים ובפרויקטים מיוחדים כמו "יום הפרחים" שבו נמכרו פרחים למטרות צדקה. אך ערוץ גיוס הכספים המזוהה ביותר עם קק"ל היה "הקופסה הכחולה" שהוצבה בבתים ובמוסדות יהודיים ברחבי העולם. הקופסה הכחולה נשענה על הרעיון של קופת רבי מאיר בעל הנס, ששימשה במשך שנים רבות לאיסוף תרומות עבור היישוב היהודי הוותיק בארץ ישראל, כך שנוצרה מעין תחרות בין שני ערוצי התרומה.
"עסקת מיליון הדונם"
הקרן הקיימת החלה לרכוש קרקעות כבר בשנת 1904, אז נרכשו אדמות בכפר הערבי חיטין ממערב לטבריה, ובמשך שנים רבות עד קום המדינה רוב הקרקעות בארץ ישראל שנרכשו על ידי יהודים – נרכשו על ידי הקק"ל. לאחר הקמת המדינה רכשה הקק"ל בעסקת ענק יותר ממיליון דונם של קרקעות נכסי נפקדים שבעליהן הערביים גורשו או נטשו במהלך מלחמת העצמאות. כיום רוב הקרקעות שבידי הקק"ל מקורן בעסקה הזאת.
בעבר התגלעה מחלוקת כאשר קק"ל דרשה כי לא תיעשה בנכסיה מלאכה בשבתות. כל מי שחכר קרקע מידי הקרן נדרש לחתום על סעיף שקבע כי יימנע מעבודות בניין ומלאכה בקרקע בשבתות ובחגי ישראל. בשנות ה-60 של המאה הקודמת דרש האקטיביסט פרופ' עוזי אורנן לבטל את הסעיף, והשופטת מרים בן פורת קבעה שהסעיף בטל, אך בערעור לבית המשפט העליון נתקבלה פשרה שקבעה כי המילה "מלאכה" תתפרש בצמצום.
מלון בוטיק במקום בית קק"ל
לאחר קום המדינה הפכה קק"ל לחברה ישראלית שמטרותיה, בין השאר, לרכוש או לחכור קרקעות "לשם יישוב יהודים". בשנת 1953 נחקק חוק הקרן הקיימת לישראל.
ברחוב צבי הרמן שפירא 11 שוכן בית קק"ל ההיסטורי שבו פעל עד לאחרונה מוזיאון מועצת העם ומנהלתה. בבית זה התקיימו ישיבות מועצת העם (37 חברים) ומנהלת העם (13 חברים) באפריל ובמאי 1948, והתקבלה ההחלטה על הכרזת מדינת ישראל, שהיא עצמה התקיימה בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. כיום בית קק"ל סגור ועומד להפוך למלון בוטיק עם פינת הנצחה, אך קק"ל עצמה עדיין חיה ופועלת ובבעלותה יותר מ- 2.5 מיליון דונם, שהם כ-13% משטח המדינה.
תמונה ראשית: טבלת הקדשה בכניסה למוזיאון מועצת העם ומנהלתה. צילום: ויקיפדיה (ד"ר אבישי טייכר)