היום לפני 58 שנים, בכ"ב באלול תשכ"ז, 27 בספטמבר 1967 – 19 שנים לאחר שנפל הקיבוץ ערב הקמת המדינה – חזרו מתיישבי כפר עציון והקימו את יישובם מחדש על חורבות הקיבוץ שנכבש.
שלוש פעמים נפל וקם
סיפורו של כפר עציון הוא למעשה סיפור של מעגלים חוזרים. שלוש פעמים הוקם היישוב, ושלוש פעמים נחרב בשל מתקפות של ערביי האזור.
הניסיון הראשון, בשנת 1927, עם הקמת "מגדל עדר", נכשל לאחר שנתיים קשות ומאורעות תרפ"ט. הניסיון השני, ב-1935, עם הקמת "כפר עציון" הראשון, נכשל בעקבות התנכלויות ערביות וקשיים כלכליים.
האמונה בחשיבות התיישבות יהודית באזור לא דעכה. בשנת 1943 הוקם הקיבוץ בפעם השלישית – הפעם על ידי מתיישבים מתנועת "הפועל המזרחי". הם הקימו קיבוץ דתי משגשג עם רפת, מטע, מחצבה ובית מרגוע. אחריו הצטרפו הקיבוצים משואות יצחק, עין צורים ורבדים, ויחד יצרו את גוש עציון. ערב מלחמת השחרור חיו בקיבוץ כפר עציון 163 חברים ו-57 ילדים.
האימהות והילדים פונו, האבות נהרגו, רק עשר משפחות נותרו שלמות
המלחמה על הבית
בכ"ט בנובמבר 1947 התקבלה הצעת החלוקה של האו"ם, אשר הותירה 30 יישובים יהודיים מחוץ לגבולות המדינה היהודית, וביניהם יישובי גוש עציון. גוש עציון היה חלק ממחוז ירושלים של ההגנה, שהשקיע את עיקר מאמציו בשמירה על ירושלים עצמה. מבין יישובי הגוש, כפר עציון היה היישוב הגדול והמרכזי ובו נמצאה המפקדה. עם פרוץ הקרבות, תגברה את הגוש מחלקת מילואים של הפלמ"ח.
ב-5 בינואר 1948 פונו הילדים והאימהות מהקיבוץ, ובגוש נותרו חברי הקיבוצים שהוכשרו ללחימה יחד עם כוחות הפלמ"ח. ב-14 בינואר נערכה המתקפה הראשונה על גוש עציון. מגיני הגוש הצליחו להדוף את המתקפה, אבל נותרו עם מחסור חמור בתחמושת ובציוד. בלילה שבין 15 ל-16 בינואר נשלחה אל הגוש שיירה רגלית של 35 לוחמי מילואים מארגון ההגנה – מחלקת הל"ה – אך הם הותקפו בדרך על ידי כוח ערבי עצום ונהרגו לפני שהספיקו להגיע.
עם החרפת הקרבות בירושלים ובדרך אליה, הורה פיקוד ההגנה לתקוף את התחבורה הערבית בכביש חברון. באפריל 1948 תקפו לוחמי הגוש שיירות אספקה ערביות, ואף מנעו הגעה של תגבורת ערבית מחברון לקרבות על ירושלים. בארבעה במאי תקפו שוב הערבים את הגוש, במתקפה שגבתה 12 הרוגים ו-30 פצועים. הלוחמים, שידעו כי לא יקבלו תגבורת, העריכו כי סיכוייהם מול מתקפה צבאית נוספת נמוכים, ובגוש השתררה "אווירת מצדה".
נפילת הגוש
בג' באייר, 12 במאי 1948, החלה המתקפה האחרונה על כפר עציון באמצעות תותחים, מרגמות ומקלעים, ולאחר מכן בהסתערות לוחמים. המשלטים היהודיים באזור הגוש נכבשו בזה אחר זה, ובסיום היום הראשון להתקפה פוצל הגוש לשניים, כאשר עין צורים ורבדים מנותקים מכפר עציון ומשואות יצחק. ביום הקרבות הראשון נהרגו 24 לוחמים ונוספים נפצעו.
בצוהרי ד' באייר, יום לפני הכרזת המדינה, נכבש המשלט היהודי האחרון בדרך לכפר עציון, והקיבוץ נותר חשוף. פחות מחצי שעה לאחר מכן פרצו משוריינים ערביים לקיבוץ, והלוחמים החליטו להיכנע. הם הניפו דגל לבן ויצאו בידיים מורמות, אך התוקפים הערבים פתחו באש והשליכו עליהם רימונים. מתוך 133 הלוחמים שהיו בקיבוץ, רק שלושה ניצלו, ונפלו בשבי. 71 יתומים נותרו לאחר הטבח בכפר עציון. רק עשר משפחות נשארו בשלמותן.
שלוש פעמים הוקם היישוב ונחרב בשל מתקפות של ערביי האזור
השיבה
19 שנים חלפו. הילדים שפונו מהקיבוץ במלחמת השחרור בגרו והקימו משפחות. לאחר מלחמת ששת הימים נפתחה בפניהם אפשרות שנראתה בלתי אפשרית – לחזור הביתה. ב-27 בספטמבר 1967 התרחש הרגע ההיסטורי: בני הדור השני של הקיבוץ חזרו והקימו את כפר עציון מחדש.
המתיישבים החדשים החלו את חייהם בשרידי בסיס של הצבא הירדני, וקיבלו אספקת מים מעיריית חברון וחשמל מגנרטור. זו הייתה התחלה צנועה של פרק חדש בסיפור הארוך של המקום. המקום שבו שלוש פעמים הוקמה התיישבות ושלוש פעמים נחרבה, זכה סוף סוף לבנייה מחודשת.
לכפר עציון הצטרפו 18 יישובים נוספים ב"גוש עציון" וכיום מתגוררים במועצה כ-27,000, מתוכם למעלה מ-1,000 תושבים בכפר עציון. לקיבוץ חווה של תרנגולי הודו, מטעי דובדבנים, אכסניית נוער ומרכז מסחרי. נוסף על כך לקיבוץ חברה לפיתוח מיגון בליסטי בשם "מופת עציון".