היום לפני 76 שנה: נולדה “התפילה לשלום המדינה” 

היום לפני 76 שנה, מלחמת העצמאות הייתה בעיצומה. הקרבות המכריעים על הנגב והגליל יתחילו רק בחודש אוקטובר 1948, ובינתיים, מאז חודש יולי, השתררה ההפוגה השנייה בלחימה. הרוזן ברנדוט, המתווך השוודי מטעם האו”ם, הגיע לישראל כדי לגבש תוכנית לסיום הסכסוך, אבל הוא נרצח על ידי הלח”י לפני שהוגשה תוכניתו. כמה ימים אחר כך התפרסמה לראשונה ה”תפילה לשלום מדינת ישראל”. התפילה התפרסמה בעיתון “הצופה” שבועיים לפני ראש השנה, ביום ט”ז אלול התש”ח, 20 בספטמבר 1948, ולמחרת התפרסם נוסח התפילה גם בעיתון “הארץ”.

גלגולו של נוסח: זה התחיל בפתח תקווה

זו הייתה תקופה דרמטית בחיי היישוב היהודי בארץ ישראל, שעירבה תקווה עצומה וחרדה עמוקה לשלום המדינה הצעירה. קל לראות מדוע עלה הצורך בתפילה כזאת באותה עת. אבל הנוסח עבר כמה גלגולים (על פי מחקר של ד”ר יואל רפל מדובר בעשרות גלגולים). הנוסח המקובל כיום הותקן בידי שני הרבנים הראשיים הראשונים – הרב האשכנזי יצחק הלוי הרצוג והרב הספרדי בן ציון חי עוזיאל, וסייע בכתיבתה גם הסופר ש”י עגנון.

יש לציין שלנוסח זה קדמו נוסחים אחרים. עוד בליל כ”ט בנובמבר 1947 כתב רב העיר פתח תקווה, הרב ראובן כ”ץ, תפילה לכבוד המדינה העתידית, אך הנוסח שלו לא התקבע. עד היום מוצב שלט בבית הכנסת הגדול בפתח תקווה, המציין שכאן נאמרה לראשונה התפילה. נוסח נוסף של התפילה נכתב על ידי רב העיר תל אביב, הרב איסר יהודה אונטרמן, ביום הכרזת המדינה, ה’ באייר התש”ח, וגם הוא לא התקבע.

תוכן התפילה וזמני אמירתה

התפילה בנוסחה הנוכחי פותחת בהגדרתה של מדינת ישראל כ”ראשית צמיחת גאולתנו”: “אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ”. עניין זה משמעותי, שכן בשל התפיסה של המדינה כ”אתחלתא דגאולה”, תחילתה של הגאולה, הרבה מהחרדים אינם מוכנים לומר את התפילה (שכן לדידם הגאולה תבוא רק בידי שמיים ולא בסיוע תנועות לאומיות ארציות). למעשה, התפילה לשלום המדינה הייתה במשך שנים רבות אחד ההבדלים המרכזיים בין סדר התפילות בבתי כנסת חרדיים ובתי כנסת דתיים-לאומיים. ואולם כיום אפשר למצוא גם סידורים חרדיים הכוללים אותה.

התפילה קוראת לה’ להגן על המדינה ולפרוש עליה סוכת שלום, לתת עצה טובה לשריה וליועציה, לחזק את חייליה ולהביא לעלייה של יהודי התפוצות לישראל. עם זאת, בסוף התפילה בא בית שקורא גם לגאולה דתית, ולא רק לאומית, בקריאה לבוא משיח בן דוד שיגאל את העולם כולו ולא רק את מדינת ישראל.

את התפילה נוהגים לומר בשבתות ובחגים וכאשר אומרים או שרים אותה, הקהל עומד כדי לציין את חשיבותה. בחלק מהמקומות החזן מחזיק את ספר התורה בזמן התפילה. לתפילה יש לחנים רבים, ואחד הידועים שבהם חובר על ידי המלחין היהודי-אמריקאי סול זים. אשכנזים אומרים אותה בין סיום קריאת התורה וההפטרה ובין החזרת ספר התורה למקומו בארון הקודש; ספרדים אומרים אותה בעת הוצאת ספר התורה. בעבר, במשך דורות, היה נהוג לומר בנקודות אלה בתפילה ברכות לשליט המדינה, תפילה לשלום המלכות ועוד.

מה בין “תפילה לשלום המדינה” ו”תפילה לשלום המלכות”?

את התפילה לשלום המלכות (“הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים”) נוהגים לומר עד היום בקהילות יהודיות בתפוצות. במסכת אבות מובא ההסבר מדוע יש להתפלל לשלום המלכות: “רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו” (משנה, מסכת אבות, ג:ב). כלומר, יש להתפלל לשלום המלכות כדי לשמר את הסדר השלטוני שיבטיח גם את שלום הנתינים היהודים, שכן ההיסטוריה מלמדת שהיהודים היו פגיעים ביותר בתקופות של מלחמה, משבר וחוסר יציבות שלטונית שאפשרו התפרצויות של שנאה כלפיהם, רדיפות ופגיעות בזכויות.

לכן, יהודים אמרו את התפילה לשלום המלכות גם בתקופות של רדיפה שלטונית בגולה – ואפילו תחת השלטון הנאצי בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה. ואולם התפילה לשלום המלכות כוללת גם רמזים לתקווה להצלת היהודים מידי השלטון הזר. זו סיבה נוספת לכך שהתפילה לשלום המלכות לא מתאימה למציאות שבה השלטון הוא לא זר אלא יהודי.

מקבץ ברכות: למדינה, לחיילים ולחטופים

התפילה לשלום המדינה נאמרת בדרך כלל בצמוד ל”תפילה לשלום חיילי צה”ל”, שתוקנה על ידי הרב הצבאי הראשי אלוף שלמה גורן בראשית ימי המדינה. תפילה זו נפתחה במילים: “מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל (וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן), הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם”.

אחרי קום המדינה היו כאלה שקראו, לצד התפילה לשלום המדינה, גם תפילה לשלום נשיא המדינה, אבל היום הדבר אינו מקובל.

לאחר פרוץ מלחמת “חרבות ברזל” קבעה הרבנות הראשית שיש להוסיף לתפילה פרקי תהילים ותפילה מיוחדת להשבת החטופים ולרפואת הפצועים. עוד קודם יש בתי כנסת שהיו מתפללים לשלום השבויים והנעדרים, אך במלחמה הדבר נעשה לנפוץ יותר.

תפילה לשלום המדינה: הנוסח המלא

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.

וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל פְּקָד-נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם, וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶךָ וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ: “אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ” (דברים ל, ד-ה).

וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתֶךָ. וּשְׁלַח לָנוּ מְהֵרָה בֶּן דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ, לִפְדּות מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתֶךָ. הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצֶךָ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ: “ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתו בַּכּל מָשָׁלָה”. אָמֵן סֶלָה.