מצבת קברו של הרמב"ם

כ' בטבת ד'תתקס"ה, נפטר הרמב"ם, הפוסק והפילוסוף המשפיע מימי הביניים

רבי משה בן מימון, שעליו נאמר ש"ממשה ועד משה לא קם כמשה", פעל בימי הביניים, אבל כתביו ורעיונותיו משפיעים על יהודים בכל העולם עד היום

רבי משה בן מימון היה פילוסוף ופוסק חשוב במאה ה-12, ששינה את פני ההלכה היהודית וזכה להכרה בכל רחבי העולם. הוא נולד בעיר קורדובה שבספרד המוסלמית בשנת 1138 למשפחת בן עובדיה, שהייתה משפחה מוכרת של רבנים ודיינים. כשהיה ילד עזבה משפחתו את קורדובה בעקבות פלישה של זרם מוסלמי קיצוני שרדף את היהודים, וברחה למרוקו. משם המשיכה המשפחה לנדוד ולבסוף השתקעה במצרים.

כבר כשהיה ילד החל הרמב"ם להתעניין וללמוד מתמטיקה, פילוסופיה ומדעים, לצד לימודי היהדות שקיבל מאביו. כשבגר, היו לימודים אלה מרכזיים מאוד בעיצוב דמותו כפרשן ופוסק. במצרים מונה בהתחלה למנהיג הקהילה היהודית, ועסק בהנהגה רוחנית של הקהילה. אך לאחר שנפטר אחיו, שהיה אחראי לפרנסת המשפחה, נצרך הרמב"ם לעבוד והחל להתפרנס כרופא, ומהר מאוד הפך לאחד הרופאים המצליחים במצרים. גם במקביל לעבודתו כרופא המשיך הרמב"ם לעסוק בהלכה ובפילוסופיה ולהשקיע זמן רב בענייני הקהילה והעם היהודי.

הוא היה דמות ציבורית חשובה בקהילתו במצרים ואף מחוצה לה, וקיבל איגרות מקהילות יהודיות בכל העולם, ובהן שאלות הלכתיות ופוליטיות. אחת ההתכתבויות המפורסמות ביותר הייתה מקהילת יהודי תימן, אשר בתקופתו של הרמב"ם עברה פרעות קשות. תשובתו של הרמב"ם עזרה לקהילה כל כך, שדעתו ההלכתית התקבלה, ועד היום יהודי תימן נוהגים כפסיקת הרמב"ם.

משנה תורה: הלכה לכולם

מפעלו ההלכתי של הרמב"ם בא למלא חלל שנוצר בעקבות האופן שבו התפתחה ההלכה בימי המשנה והתלמוד, והרחיק אותה מההמון.

עד חתימת המשנה בסוף המאה השנייה לספירה, התפיסה המקובלת הייתה שאת התורה שבעל-פה אין לכתוב. לאחר חורבן בית המקדש ערך רבי יהודה הנשיא את המסורות השונות בעל פה, תיקן סתירות וכפילויות, סידר לפי סדר נושאי, וחיבר הכול לכדי חיבור אחד שנקרא "המשנה". עם זאת, דבר אחד רבי יהודה הנשיא לא עשה – הוא לא הכריע איזו מסורת היא הנכונה, והותיר במשנה עמדות שונות ומנוגדות.

על גבי המשנה נערכו בבבל ובארץ ישראל הגמרות, אוסף של דיונים ופרשנויות על נושאים שונים שעולים מהמשנה. הדיונים בגמרא אומנם נערכו לפי סדר המשניות, אך לעתים גלשו בין נושאים, ויצרו רצף שדי קשה לעקוב אחריו. נוסף על כך שמרו עורכי הגמרא על שיטתו של רבי יהודה הנשיא, וגם בה מובאים דיונים ומחלוקות ללא שורה תחתונה ברורה.

הרמב"ם, אשר חי בתקופה של התרופפות הלכתית, ראה צורך ביצירת ספר אחד שקובע מנהג אחד לכולם, לפי סדר נושאי וללא דיונים ודוגמאות. מתוך ריבוי הדעות והמסורות שמשתקף בגמרא, בחר הרמב"ם את דעת הרוב או את החשובה מביניהן, וכתב בבירור מה צריך לעשות. המטרה שלו הייתה שכל אדם שיודע קרוא וכתוב יוכל לחפש בספר מה עושים בכל סיטואציה, ולפעול לפי ההוראות. ספר זה נקרא "משנה תורה".

עם זאת, הרמב"ם האמין שההלכה אינה המרכיב היחיד בחיים הדתיים, ושיש מקום מרכזי לאמונות ולדעות. בהתאם, הוא הגדיר ל"משנה תורה" תפקיד נוסף: יצירת מערכת אמונות מוגדרת ומשותפת לכל היהודים. לכן, נוסף לתחומי ההלכה הקלאסיים כמו "זמנים" (הלכות שבת וחגים), "נשים" (דיני משפחה), "נזקים" (חובות ופיצויים שחייב מי שעשה נזק לאדם אחר), שמופיעים בהמשך, הפרקים הראשונים בספר מפרטים במה על כל יהודי להאמין: "הלכות יסודי התורה" ו"הלכות דעות".

"משנה תורה" הפך גם לאחד המקורות המרכזיים לפסיקתו של רבי יוסף קארו בספר ההלכה שהתקבל במרבית קהילות ישראל, "שולחן ערוך", ועד היום יהודים בכל העולם נוהגים לפי פסיקתו בנושאים רבים.

פילוסופיה ואהבת אלוהים

המילה פילוסופיה מורכבת מחיבור של שתי מילים: "פילו" – אוהב, ו"סופיה" – חוכמה. הפילוסופים של יוון העתיקה תיארו את החשיבה הפילוסופית כתשוקה אנושית אל האמת. בדומה לכך פירש הרמב"ם את מצוות "ואהבת את אלוהיך" כלימוד וחיפוש אחר אלוהים, והגדיר אותה בתור עיקר העבודה הדתית.

בדומה להשכלה שקיבל בתור ילד, הלימוד שאותו מתאר הרמב"ם לא מבוסס על המקורות היהודיים בלבד, אלא מבוסס על שילוב של פילוסופיה ומדעים. לתפיסתו של הרמב"ם האמת ואלוהים הם אחד המשותף לכל בני האדם. לכן, הוא שילב לתוך הפילוסופיה שלו מקורות יהודיים יחד עם מקורות פילוסופיים אחרים, ובעיקר את התפיסות של אריסטו. כדי לגשר על הפערים והסתירות בין המסורת היהודית והפילוסופיה היוונית, כתב הרמב"ם את חיבורו הגדול השני, "מורה נבוכים".

בין היתר, הרמב"ם מציע בספר פרשנות מעמיקה ומקורית למושגים תיאולוגיים מרכזיים, כמו הגשמת האל על ידי שימוש במילות תיאור אנושיות. רעיונות אלה המשיכו להתפתח ולהשפיע על העולם היהודי, ושינו לחלוטין את התפיסה שלנו לגבי אלוהים עד היום. אך השפעתו חרגה הרבה מעבר לעולם היהודי, והוא נחשב לאחד מממשיכי דרכו של אריסטו, שאותו לומדים גם בפילוסופיה הכללית. עד היום הוא מהווה מקור השראה לדיון בשאלות של דת ומדע, אמונה ותבונה.

חיבור פילוסופי חשוב נוסף של הרמב"ם הוא ההקדמה שכתב למסכת אבות במשנה, המכונה "שמונה פרקים". חיבור זה מציג את תורת הנפש והמוסר של הרמב"ם ועוסק בנושאים כמו תיקון המידות, בחירה חופשית, והדרך להשגת השלמות המוסרית והרוחנית. שם מוצגת תורתו המוכרת של הרמב"ם, שלפיה הדרך הטובה ביותר להתנהג היא דרך האמצע. בניגוד ל"מורה נבוכים" שנועד למשכילים, "שמונה פרקים" נכתב בסגנון נגיש יותר ומיועד לקהל רחב יותר.

למרות שרעיונותיו של הרמב"ם היו מהפכניים מאוד ועוררו לא פעם פולמוסים, הרמב"ם התקבל כרב חשוב מאוד עוד בחייו, ולימים הפך להיות אחד ההוגים והפוסקים החשובים ביותר במסורת היהודית עד היום. אחד הביטויים המוכרים ביותר על הרמב"ם, "ממשה עד משה לא קם כמשה", המשווה אותו למשה רבנו, נאמר כבר בדורו ונפוץ עד היום.

אל תפספסו תכנים חדשים!

קבלו את הכתבות הכי מעניינות של משב ישר למייל (כל השדות חובה)