ח”י באייר, נפטר רבי שמעון בר יוחאי

“בוצינא קדישא” : בר יוחאי וספר הזוהר

ר’ שמעון בר יוחאי, או בקיצור: רשב”י, היה תנא, חכם מתקופת המשנה, במאה השנייה לספירה, בזמן שלטון הרומאים בארץ-ישראל. ידוע שהיה תלמיד אדוק של רבי עקיבא ואפילו לאחר שרבי עקיבא נתפס על-ידי הרומאים, הלך ללמוד אצלו בבית הכלא לפני שהוצא להורג.

במשנה הוא מוזכר פעמיים בלבד בשמו המלא רבי שמעון בן יוחי, ואינספור פעמים בשם “רבי שמעון”, ואילו בתלמוד ובספר הזוהר מופיע שמו המלא, בן או בר יוחאי, וגם הכינוי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, מארמית: המאור הקדוש. ספר הזוהר, הספר המרכזי בתורת הקבלה מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי. הספר מסודר על פי פרשות השבוע ומכיל פרקים בתורת הסוד. בכל דרשה יש משמעות נסתרת לכתוב במקרא. מקובל שהדרשות בספר הזוהר הועברו בעל-פה מרשב”י לתלמידיו מדור לדור.

הדלפה לשלטונות שמסתיימת בגזר דין מוות

על התנגדותו לרומאים ועל מעשי הניסים שלו אנחנו לומדים מהסיפורים במסורות חז”ל. המפורסם ביניהם הוא הסיפור על הסתתרותו במערה מפני הרומאים, שמופיע בתלמוד במסכת שבת. המעשה שעליו מסופר כולל ארבעה גיבורים: רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ויהודה בן גרים. הגיבורים יושבים יחדיו ומקיימים דיון על היחס אל רומא. רבי יהודה פותח בשמח: “כמה נאים מעשיהן של אומה זו”, שכן הרומאים תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות”. רבי יוסי שותק ולא מגיב לדברים, אך רבי שמעון בן יוחאי דווקא כן, ומעיר לרבי יהודה: “כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקים כדי להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן את עצמן, וגשרים – ליטול מהן מכס מכל עובר גשר”. המשתתף הרביעי, יהודה בן גרים שומע ומספר את הדברים בביתו, וכך התגלגלו הדברים עד שנשמעו ברומא. ופסקו: יהודה ששיבח את השלטון הרומאי יתמנה למנהיג החכמים (“ראש המדברים”). יוסי ששתק – יגלה כעונש לציפורי בגליל. ושמעון שגינה את המלכות – ייהרג.

רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר התחבאו בבית המדרש מפני גזירת הרומאים. אשתו הביאה להם מזון מדי יום. כשגברה הסכנה, עברו למערה בגליל שם התרחש נס ולפתע הופיע בפתחה מעיין מים ועל שפתו צמח עץ חרוב. כל היום הם למדו תורה במערה, כשהם מכוסים בחול ורק התלבשו בזמן תפילה, וזאת כדי לשמר את בגדיהם. לאחר 12 שנה, אליהו הנביא הודיע להם שהקיסר מת והציווי להורגם בטל.

למה להתאבל אם יש מה לחגוג?

לא ידוע מתי בדיוק נולד רשב”י וגם לא היכן נקבר, בכל זאת עברו מאז כמעט אלפיים שנה. לפי המסורת הוא נפטר בל”ג בעומר, היום ה-33 לספירת העומר ממחרת חג הפסח, בי”ח אייר במירון, או לכל הפחות באיזור מירון. ביום זה נוהגים לערוך הילולה גדולה ולקרוא את המאמר ‘אידרא זוטא’, מתוך ספר הזוהר, שמתאר את יום מותו. לפי הסיפור בזוהר, הוא נפטר עטוף בתלמידיו הקרובים ביותר בציפייה ובשמחה לקראת העולם הבא ואז אש קדושה יצאה מן השמיים ולקחה אותו.

בסיפור בזוהר לא מוזכר ל”ג בעומר. המנהג לעלות לקברי צדיקים הוא מנהג מאוחר מהעת החדשה, שהתפתח בתקופה בה מקובלי צפת, כמו האר”י הקדוש ותלמידיו, עסקו בתורת הסוד והקבלה. ככל הנראה, אז גם התחילו לציין את יום מותו בל”ג בעומר ולערוך הילולה גדולה לזכרו. השילוב המיוחד הזה, בין פטירה והילולה, מבליט את דמותו המיוחדת של רבי שמעון בר יוחאי כצדיק וגאון בתורה, סמל לניצחון האור על החושך ולהמשכיותה של היהדות.