הם הגיעו ממוסקבה, מוורשה, מקזבלנקה, ממלבורן ומברוקלין. לא תמיד ידעו עברית, לא בהכרח שמרו מצוות – אבל הייתה להם זכות אחת שחיברה ביניהם: חוק השבות. החוק, שנחקק שנתיים בלבד אחרי קום המדינה, היה תשובתה של ישראל לא רק לציונות אלא גם לשואה. זהו סיפורו של חוק שנבע מחזון ושל מדינה שלמה שפתחה את שעריה כדי לקיים את ההבטחה העתיקה: כל יהודי זכאי לשוב הביתה.
בשנת 1950, כשעדיין היה ברור לכל שהכאב על השואה טרי והחזון הציוני דורש מימוש מיידי, נחקק בישראל החוק שיהפוך אותה למדינת העם היהודי כולו, שיעניק לכל יהודי את הזכות לעלות לישראל ולקבל תעודת עולה שתזכה אותו מיידית באזרחות ישראלית. באופן סמלי, החוק התקבל בקריאה שלישית ביום השנה לפטירתו של הרצל, כ' בתמוז תש"י (5 ביולי). בשנת 2018, במסגרת חוק הלאום (חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי), קיבלה זכות השבות עיגון נוסף.
היום, 75 שנה אחרי, על פי הערכות יש בעולם עוד 18 מיליון אנשים שזכאים לעלות לישראל – מתוכם 10 מיליון שהקשר בינם לבין היהדות אינו על פי ההלכה.
מיהו יהודי – השאלות הגדולות
האם כל יהודי באשר הוא רשאי לעלות?
אומנם הסעיף הראשון בחוק – "כל יהודי זכאי לעלות ארצה" – קובע שהאפשרות להיהפך לאזרחי המדינה פתוחה בפני כל יהודי העולם, אך החוק מסייג: כל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל זכאי לקבל אשרת עולה, אלא אם כן הוכח שהוא פועל נגד העם היהודי, בעל עבר פלילי או עלול לסכן את ביטחון המדינה, שלום הציבור ובריאותו.
בעניין זה זכורה פרשייה משנות ה-70, כאשר המאפיונר מאיר לנסקי, שותפו של לאקי לוצ'יאנו מראשי המאפיה האמריקאית, ביקש לעלות לישראל מכוח חוק השבות. לנסקי כבר שהה בארץ במשך שמונה חודשים כאשר נפתחה נגדו חקירה בארצות הברית בעבירות פליליות שלא הצדיקו בקשת הסגרה לארצות הברית. ואולם עתירתו נגד משרד הפנים, שסירב לתת לו אשרת עולה נדחתה בבג"ץ, והוא חזר לארצות הברית – שם עמד לדין בגין עבירות מס, אם כי בסופו של דבר בוטל אישומו.
שאלה מרכזית נוספת היא: מיהו בעצם יהודי שזכאי לעלות ארצה?
השאלה הובילה לוויכוחים בלתי פוסקים על זהות מי שנכלל בהגדרה "יהודי" על פי החוק, ומי שמוסמך לקבוע זאת. האם הגדרת "יהודי" לצורך החוק צריכה להיקבע על ידי הכנסת או על ידי סמכות רבנית? ואם סמכות רבנית – איזו סמכות רבנית מאיזה זרם? האם יהודי שהתנצר זכאי לעלות? ומה לגבי צאצאיו של יהודי שנישא לאישה לא-יהודייה?
בשנת 1970 נוסף לחוק סעיף שנקרא "סעיף הנכד", המקנה את הזכות לעלות לישראל גם לנכדיהם של יהודים – כולל בני זוגם וצאצאיהם של אותם נכדים – מה שמשמעותו בפועל דור שלישי ורביעי ליהודים על פי ההלכה. הסעיף חל גם על מי שדור הסבים שלו כבר אינו בחיים, וגם אם הסבים אינם מעוניינים כלל לעלות ארצה – למעט אם הסבים המירו את דתם מרצון. יש הסבורים כי "סעיף הנכד" נחקק בהתייחסות לחוקי נירנברג של גרמניה הנאצית. ואולם, אף על פי שהטענה נפוצה בשיח הציבורי והאקדמי, למעשה אין לכך בסיס בדיוני הכנסת והממשלה.
סעיף הנכד נמצא בשנים האחרונות במרכז דיונים ציבוריים ופוליטיים, ויש מי שרוצים לצמצם או לבטל אותו, ואחרים טוענים כי ביטולו יפגע בקשר עם יהדות התפוצות. על כל פנים, החוק מגדיל מאוד את היקף ה"אזרחים הפוטנציאליים" של ישראל: על פי נתונים של ארגון חותם, נכון לשנת 2022 יש בעולם עוד כ-18 מיליון זכאי חוק שבות שעדיין לא ניצלו את זכותם לעלות לישראל, מתוכם 10 מיליון שהקשר בינם לבין היהדות אינו על פי ההלכה.
מאיר לנסקי, מראשי המאפיה האמריקאית, ביקש לעלות לישראל מכוח חוק השבות. עתירתו נגד משרד הפנים נדחתה בבג"ץ והוא חזר לארה"ב לעמוד לדין על עבירות מס
הנשיא התערב למען השומרונים
מה לגבי מי שהתגייר גיור רפורמי?
בתחילה דרשו המפלגות הדתיות שההגדרה ל"יהודי" תפורש בצורה מצמצמת ושהסמכות בנושאי גיור תיקבע לפי ההלכה בזרם האורתודוקסי או על ידי הרבנות הראשית, אך הדבר לא התקבע בחקיקה. בשנת 1977 סירב ראש הממשלה מנחם בגין לכלול בהסכם הקואליציוני התחייבות חד-משמעית לתיקון חוק השבות, ובמשך 15 שנה הכנסת לא הכריעה בסוגיה. בהמשך לכך, בג"ץ הכיר בשנת 2021 בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים לצורך חוק השבות.
האם השומרונים זכאים לעלות לישראל מכוח חוק השבות?
לפני חקיקת החוק נהגה ישראל בשומרונים כביהודים, ובני הקהילה שהתגוררו בשכם (אז מחוץ לגבולות המדינה) היו זכאים לעבור להתיישב בתוך גבולות המדינה. בתחילה מעמדם לא הוסדר בחוק השבות, עד להתערבותו של חבר הכנסת והנשיא השני, יצחק בן צבי, שהיה גם חוקר ידוע של השומרונים. בשנת 1992 הפסיק משרד הפנים להעניק לשומרונים העוברים משכם לתוך גבולות 1948 זכויות עולה, בטענה שחוק השבות איננו חל עליהם, אך בג"ץ הפך את ההחלטה.
האם קטין זכאי לעלות ארצה לבדו?
על פי פסיקת בית המשפט העליון, קטין לא יכול לעלות לישראל על פי חוק השבות אלא יחד עם הוריו או עם האפוטרופוס שלו (למעט מקרים מיוחדים).
במהלך השנים התעוררה ביקורת על החוק בשל הפגיעה בעקרון השוויון בין אזרחי המדינה, שכן החוק מעניק יתרון ליהודים שאינו מוענק לבני דתות אחרות. ואולם, טענה זאת נדחתה על ידי נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, שקבע בבג"ץ קעדאן בין השאר כי "אין… כל סתירה בין ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לבין שוויון גמור בין כל אזרחיה".
לסיום, חוק השבות שינה את פני ההיסטוריה היהודית. בזכותו לא רק עלו מיליונים לישראל, אלא מיליונים נוספים עשויים לעלות. בכ' בתמוז תש"י הפכה ישראל ל"בית פתוח ליהודים". זהו יום שמזכיר לנו את הזכות וגם את האחריות לשמור על הזהות היהודית – כמו גם על הפתיחות לקבל יהודים מקהילות שונות – ולמצוא את האיזון בין לאום לדת ובין זיכרון העתיד לזיכרון העבר.