ישראלים מחפשים מציאות, והמשפט “זה היה במחיר מציאה” הוא האחד האהובים עלינו. האם החיבה למציאות טבועה בנו כבר מימות התנ”ך?
המוצאים התנ”כיים: בני אדם, בעלי חיים ואפילו אש
המילה מצא מופיעה לראשונה בסיפור הבריאה בספר בראשית: “וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ”. נראה שיצר החיפוש וגם תחושת החוסר, כפי שמגלה סיפור הבריאה, נמצא בנו מאז האדם הראשון.
ומי עוד לא מצאה את מה שחיפשה? היונה מסיפור המבול שנשלחה על ידי נוח לתור אחר יבשה. “וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיֹּונָ֨ה מָנֹ֜וחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שׇׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדֹו֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה”.
הפועל מצא, על הטיותיו השונות, מופיע בתנ”ך מאות פעמים, כאשר לרוב מי שמוצא או מוצאים דברים הם בני אדם, אבל בין המוצאים (או המחפשים) אפשר למנות גם מלאכים ואפילו אש, כמו למשל בפרק כ”ב בספר שמות: “כִּֽי־תֵצֵ֨א אֵ֜שׁ וּמָצְאָ֤ה קֹצִים֙ וְנֶאֱכַ֣ל גָּדִ֔ישׁ אֹ֥ו הַקָּמָ֖ה אֹ֣ו הַשָּׂדֶ֑ה שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם הַמַּבְעִ֖ר אֶת־הַבְּעֵרָֽה”. המבעיר אולי הבעיר את האש, ולכן ישלם על הנזק, אבל האש היא שמצאה את הקוצים. מופע נוסף של הפועל מצא נוגע למציאת חן, למשל: “אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ”.
המלך הראשון שמצא מציאה היה שאול. לפי הסיפור הידוע שאול יצא לחפש את האתונות האבודות של אביו ומצא בדרך את שמואל הנביא שמשח אותו למלך. ממקרה זה נגזר הביטוי “חיפש אתונות ומצא מלוכה” המתאר אדם שמצא דבר מה שווה במיוחד או עלה לגדולה, לכאורה בדרך המקרה.
אילו מציאות מצאו חכמי המשנה והתלמוד?
הפועל “מצא”, אם כן, נמצא בשימוש תדיר בתנ”ך, אך המילה “מציאה”, כשם עצם, הופיעה בעברית רק במקורות המאוחרים מן התנ”ך: במשנה ובתלמוד. המשנה מחולקת ל”סדרים”, העוסקים בנושאים שונים. כל סדר כזה מחולק לחטיבות שנקראות מסכתות, והן מכילות את פרקי המשנה.
סדר נזיקין, העוסק בדיני ממונות, כולל נושאים רבים ומגוונים, ואחד מהם הוא מה דינה של אבֵדה שאבדה לאדם ומתי חלה חובה על המוצא להשיב אותה לבעליה, על ידי “הכרזה” על המציאה, או במילות המשנה: “אילו מציאות שלו ואליו חייב להכריז?” בסוגיות העוסקות במציאות אפשר למצוא רשימה ארוכה של מציאות שונות ומשונות: פירות וגם פרות, מעות, שיבולים וספרים.
א-גרויסע מציאה
א-גרויסע מציאה הוא ביטוי ביידיש שחדר לשפת הרחוב העברית המדוברת, כמו ביטויים רבים בעגה (סלנג), ביניהם: א-מחייה, בלבוסטה, גזלן ואלטע זאכן. הפירוש המילולי לביטוי הינו “מציאה גדולה”, אך הוא נאמר בלשון הפוכה במשמעות צינית כשרוצים לומר על משהו או על מישהו שהוא לא מציאה גדולה, כלומר שהוא לא כל כך מוצלח.