"אם תיפול ירושלים – כל השאר לא חשוב!" כך אמר דוד בן־גוריון בוויכוח בינו לבין יגאל ידין על אופן ניהול מלחמת השחרור. "נפילת ירושלים העברית עלולה להיות מכת מוות ליישוב העברי. הערבים מבינים זאת וירכזו כוחות רבים לניתוק התחבורה".
כיום ברור לכולנו כי ירושלים היא בירתה הבלתי מעורערת של מדינת ישראל, העיר הגדולה ביותר בישראל, אשר בה שוכנים גם מוסדות השלטון – הכנסת, משרדי הממשלה ובית המשפט העליון. אך בהצעת החלוקה של האו"ם, שהתקבלה בכ"ט בנובמבר 1947, הוגדרה ירושלים כשטח "בין לאומי", מובלע בתוך שטחי המדינה הערבית. למוחרת קבלת ההחלטה באו"ם פרצה המערכה על ירושלים.
אנחנו מזמינים אתכם לצאת לטיול באחד משני מסלולים שמספרים את סיפורה של ירושלים וסביבותיה במלחמה: המערכה שבה פרצו כוחות היישוב היהודי את הדרך לירושלים, וזו שבה נפל גוש עציון בידי הכוחות הערביים ונחרב.
"זה אשר ילך בדרך שהלכנו"
סוג המסלול: רכוב ורגלי
משך הטיול: כ-3 שעות
נקודת מוצא: חאן שער הגיא
נקודת סיום: אתר לאומי הקסטל
חשוב לדעת: הכניסה לאתרים בדרך כלל בתשלום ובתיאום מראש. ביום הזיכרון הכניסה חינם
השיירות אל ירושלים
"היה ברור שהמערכה על ירושלים לא תוכרע בעיר העתיקה, אף לא בקטמון ובשיח' ג'ראח, כי אם באותו פס אספלט צר המחבר את ירושלים עם תל אביב". עמוס איילון
רקע:
בכ"ט בנובמבר 1947, לאחר החלטת האו"ם על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות בשטח הארץ, החלו הערבים לתקוף את התחבורה העברית במטרה לנתק את נקודות היישוב היהודיות המבודדות, וביניהן גם את השכונות היהודיות בירושלים. מכיוון שהמעבר בשער הגיא היה צר ותלול, הנסיעה בו התנהלה באיטיות, והנוסעים היו מטרה קלה עבור התוקפים מההרים מסביב.
כדי לשמור על היהודים בנקודות היישוב המבודדות ועל השליטה בהן הקימו מוסדות המדינה שבדרך מנגנון מיוחד לנושא התחבורה והאספקה, ובאחד בדצמבר 1947 כבר החלו לנוע שיירות מאורגנות וחמושות לכיוון ירושלים. בפברואר 48' נוספו לשיירות רכבים משוריינים, להגנה על הסחורה ועל הלוחמים מפני הירי הערבי.
ה"שריון" על הרכבים היה רחוק מלהיות מספק: פלטות עץ שאליהן חוברו משני הצדדים משטחי מתכת דקים. נוסף על כך, בשל המבנה הגבוה והצר שלהם ובגלל המשקל הכבד שנשאו, המשוריינים היו מאוד לא יציבים, ולפעמים החליקו מהכביש אל התעלות שמצדדיו. גם מצבם המכני של המכוניות לא היה טוב דיו, ורכבים רבים לא עמדו בעומס העליות והתקלקלו בדרך. בשיירות בין לטרון לירושלים וסביבותיה נהרגו 1,967 אנשים, כשליש מחללי מלחמת השחרור. את המכוניות שנפגעו, נפלו מהכביש או התקלקלו לא היה זמן לחלץ, והן ננטשו בצד הדרך.
מסלול:
את הטיול נתחיל בחאן עות'מאני ישן שניצב בשער הגיא, שם הוקם אתר מורשת לאומי, ובו מיצג אינטראקטיבי שמנציח את סיפורן של השיירות לירושלים. אורך המיצג כ-45 דקות, והוא מומלץ מגיל 10 ומעלה. בדרך אל האתר כדאי מאוד לשמוע פודקאסט, שאורכו רבע שעה, המתאר את הרקע ההיסטורי של המקום טרם מלחמת השחרור. נמשיך את הסיור ב"אתר לאומי הקסטל".
הקרב על הקסטל
רקע:
לקראת סוף חודש מרץ 1948 הרכבים המשוריינים כמעט אזלו, ולאחר נפילתה של שיירת נבי דניאל בידי הערבים ב-27 במרץ היה ברור כי שיטת השיירות לא יכולה להימשך. לא נותרה עוד ברירה – הוחלט לפרוץ את הדרך לירושלים במתקפה.
הציר המוביל לירושלים חולק לשלושה חלקים: בחלקו המערבי החליטו מוסדות היישוב לכבוש את קיבוץ חולדה ואת דיר מוחיסין, ולהשתלט על שטחים נוספים באזור. את החלק המרכזי של הציר, משער הגיא ועד לטרון, הוחלט לא לכבוש, אלא להמשיך ולעבור בו בשיירות ממוגנות. בחלקו המזרחי, היה צורך לכבוש את הדרך משער הגיא ועד הכניסה לעיר. כמו כן, הוחלט לכבוש רצועת שטח דקה לאורך הדרך משני צידיה, וכפר ערבי קטן שנקרא "הקסטל" שהשקיף על הדרך.
ב-3 באפריל 1948, לאחר שהגיע משלוח נשק גדול מצ'כוסלובקיה, המבצע יצא לדרך. עוד באותו היום נכבש הכפר על ידי כוח פלמ"ח, כמעט ללא התנגדות ערבית, אך לאחר הכיבוש התחילו מאות ערבים לתקוף את הקסטל ללא הרף.
ב-8 באפריל לפנות בוקר התקרב לכפר מנהיג "צבא הג'יהאד הקדוש", שארגן את הכוחות הערבים באזור, עבד אל-קאדר אל-חוסייני, יחד עם שניים מחייליו. הלוחם שהיה בשמירה על הכפר הבחין בהם, וכשזיהה כי מדובר בכוח עוין ירה לעברם מבלי לדעת במי פגע. אל-חוסייני חוסל, וחייליו נמלטו. בשעה עשר בבוקר פתחו הערבים במתקפה הגדולה על הקסטל, אך כוח ההגנה בכפר כבר היה תשוש מכדי להילחם. כוח התגבורת הגיע רק בצוהריים, כאשר הכפר כבר נכבש על ידי הערבים, וכוחות ההגנה החלו להתארגן לנסיגה. רק ארבעה מן הנסוגים נותרו בחיים.
למחרת חזר לקסטל כוח נוסף של הפלמ"ח במטרה לכבוש אותו מחדש, אך מצא אותו ריק. לאחר שמצאו את גופתו של אל-חוסייני נפלה רוחם של הלוחמים הערבים, והכוח הצבאי שהיה להם התפזר. הקסטל נשאר בידי הלוחמים העברים, ונשאר כמוצב הגנה על הדרך עד מלחמת ששת הימים.
מסלול:
ב"אתר לאומי הקסטל" אפשר לראות עד היום את בית המוכתר של הכפר, הבית היחיד שלא החריבו כוחות ההגנה לאחר כיבוש הכפר. נוסף על כך נמצאים בו נקודת תצפית על האזור ואתר הנצחה לנופלים. בבור המים העתיק של הכפר מוקרן סרטון באורך 11 דקות המתאר את הקרב. בשביל העולה אל ההר, עוברים בתעלות שנחצבו לאחר המלחמה כעמדות הגנה מפני מתקפה ירדנית.
"עוד נשוב, ניפגש, נחזור כפרחים אדומים"
סוג המסלול: רכוב
משך הטיול: כ-3 שעות
נקודת מוצא: תל בית שמש
נקודת סיום: כפר עציון
חשוב לדעת: הכניסה ל"מרכז מורשת גוש עציון" בתשלום ובתיאום מראש
רקע:
מלחמת השחרור לא הייתה רק רצף של הצלחות והיו גם יישובים יהודיים שנפלו בידי הערבים. אחד הכישלונות הצורבים במלחמה היה הקרב על גוש עציון. כיום, רבים רואים בגוש עציון "התנחלות", הממוקמת מעבר לקו הירוק. אבל "הקו הירוק" הוא למעשה קו הפסקת האש של מלחמת השחרור, ולפני המלחמה לא היה הבדל בין התיישבות בגוש עציון, בדגניה או בבארי. באותה תקופה, מנה גוש עציון ארבעה קיבוצים: כפר עציון, משואות יצחק ועין צורים הדתיים, ורבדים של השומר הצעיר.
ממש כמו שער הגיא והקסטל, לפי תוכנית החלוקה של האו"ם גם גוש עציון נכלל בשטחי המדינה הערבית. מעט אחרי החלטת האו"ם הטילו ערביי האזור מצור על הקיבוצים באמצעות מתקפה על תנועת הרכבים מהגוש לירושלים ובחזרה, ומקור האספקה המרכזי של היישוב היהודי באזור נפגע. בתחילת ינואר 1948 פונו הילדים והאימהות מהקיבוצים, ונותרו בהם חברי קיבוץ שהוכשרו ללחימה יחד עם כוחות הפלמ"ח.
ב-14 בינואר 1948 נערכה המתקפה הראשונה על גוש עציון. לוחמים ערבים הגיעו מכל רחבי האזור, מהנגב ומהשומרון, במבצע מאורגן של "צבא הג'יהאד הקדוש". מגיני הגוש הצליחו להדוף את המתקפה, אבל הקרב הותיר אותם עם מחסור בתחמושת ובציוד רפואי, ובעקבותיו הובהר כי יש צורך דחוף בתגבורת לוחמים.
בלילה שבין 15 ל-16 בינואר נשלחה אל הגוש בשיירה רגלית מחלקה בת 35 לוחמי מילואים מארגון ההגנה – מחלקת הל"ה. השיירה הייתה אמורה לצאת מהיישוב הר-טוב בשעה 19:00, אך בשל בעיות התארגנות וציוד, הייתה המחלקה מוכנה ליציאה רק לקראת 23:00. בשל החשש ממתקפה חוזרת על הגוש והדחיפות להגיע אל הקיבוצים התשושים החליטה המחלקה לצאת, למרות העיכוב, ולא לחכות יום נוסף.
למרות שהיו אמורים להגיע לגוש עוד לפני הזריחה, רק בסביבות השעה 6:00 בבוקר הגיעה המחלקה לאזור הכפר צוריף, שבו היה מחנה אימונים של "צבא הג'יהאד" הערבי. לאור היום, התגלו הסיירים של המחלקה על ידי אנשי הכפר, שהזעיקו את הלוחמים הערבים. לאורך שעות הבוקר נערך קרב בין המחלקה לבין הכוחות הערביים.
לקראת השעה 11:00 הצליחה המחלקה למצוא מקום מסתור והקרב נפסק, אך בינתיים הגיעו לאזור כוחות ערביים מהסביבה. בסביבות 14:30 החליטה המחלקה להמשיך את מסעה. הם יצאו מהמסתור והחלו לטפס לאחת הגבעות. הלוחמים התגלו מייד, ותוך כדי הטיפוס על הגבעה נפתחה עליהם אש. כאשר הגיעו לראש הגבעה גילו שהם מוקפים בכוח ערבי עצום, המוערך כיום בכ-2,000 לוחמים. למרות החיסרון המספרי המשיכה המחלקה לנסות ולהגן על עצמה עד שנגמרה התחמושת. הלוחם האחרון במחלקת הל"ה נהרג בסביבות השעה 17:00 כאשר השליך את הרימון האחרון שהיה ברשותו.
מסלול:
את הסיור בעקבות המלחמה על גוש עציון ושיירת הל"ה נתחיל בתל בית שמש, שממנו אפשר לתצפת על האזור. במבט צפונה נוכל לראות – מעבר למסילת רכבת הישנה – חורשה ובה שרידי היישוב הר-טוב, שממנו יצאה השיירה דרומה, ממש לכיווננו, והקיפה את הגבעה שעליה אנו עומדים מדרום. משם ניסע ל"אנדרטת הל"ה", ובה 35 עמודי בטון לזכר ל"ה הנופלים ומדריך קולי על האתר.
לאחר מכן, ניסע ל"מצפור הל"ה" המשקיף מדרום על "גבעת הקרב" (להוראות הגעה למצפור באפליקציית Waze). במקום יש שני מצפורים, אשר המזרחי מביניהם כולל מדריך מוקלט, ושילוט עם ברקוד לצפייה בסרטון על סיפור הקרב. לאחר התצפית נמשיך בנסיעה ל"מרכז מורשת גוש עציון" שבכפר עציון. שם נצפה במיצג אור-קולי המספר את סיפורו של גוש עציון במלחמה עד נפילתו ביום חמישי ד' באייר תש"ח, 13 במאי 1948, יום לפני הכרזת העצמאות.