עבור רובנו, הזהות היהודית היא משהו מובן מאליו. אבל עבור צעירה אחת, שסיפורה נחשף בסרטון החדש של ארגון "שורשים", הזהות הזו התנפצה לרסיסים ביום אחד בהיר, כשהייתה בת 19 בלבד.
סיפור חייה נשמע כמו מסלול קלאסי של ציונות ואמונה: היא נולדה באוסטרליה, חזרה עם משפחתה לאוקראינה שם למדה בבית ספר יהודי-דתי, ומשם המשיכה בטבעיות לישראל, ללימודים בתיכון דתי בארץ. "כל החיים גדלתי בקהילה יהודית, התחנכתי על ערכים יהודיים", היא מספרת בכאב.
צפו בסרטון המלא:
המכה הכפולה: בירוקרטית וחברתית
המשבר התחיל כשהתעורר ספק לגבי המסמכים שלה. "פתאום התחילה כל ההמולה הזו… אמרו שאני לא יהודייה", היא משחזרת את הרגע שבו הקרקע נשמטה תחת רגליה. "זה היה כמו מכה. פתאום, בגיל 19, אומרים לך: 'תקשיבי, הכול היה שקר'. הייתי אבודה לגמרי".
אבל הכאב לא היה רק פנימי. השמועה הגיעה לבית הספר הדתי שבו למדה, והתגובה הייתה אכזרית. "המנהלת שלנו התחילה להתקשר לחברות הדתיות שלי, בידיעה שהן בקשר איתי", היא מספרת בדמעות. "היא אמרה להן שאני לא יהודייה ושהן צריכות להפסיק לתקשר איתי". בן רגע, היא איבדה לא רק את הסטטוס שלה, אלא גם את הקהילה והחברות שהיו כל עולמה.
בניסיון נואש להוכיח את מי שהיא, היא פנתה לקהילה היהודית בדניפרו שבאוקראינה. הם סיפקו לה מכתבי המלצה ואישורים על כך שניהלה אורח חיים יהודי. היא חזרה לרבנות מלאת תקווה, אך שם חיכתה לה אכזבה נוספת: "אמרו לי שזה לא מספיק, ושכל אחד יכול לכתוב מכתבים כאלה", היא אומרת. "העובדה שניהלתי אורח חיים יהודי באוקראינה לא עזרה לי בכלל להוכיח יהדות כאן בישראל".
בנקודת השפל הזו, כשהיא מבודדת חברתית וחסרת אונים מול המערכת, הגיעה נקודת המפנה. אחד הרבנים הזכיר את ארגון "שורשים" של צהר, המתמחה בדיוק במקרים הסבוכים הללו, שבהם נדרשת עבודת בילוש מקצועית בארכיונים כדי לגשר על הפער שבין המציאות לבין הניירת.
עבורה, עצם הידיעה שיש גוף מקצועי שמוכן להקשיב ולעזור, הייתה הצלה. "זה היה כמו אוויר לנשימה", היא מסכמת. "פתאום הרגשתי שיש משהו, או מישהו, שבאמת יכול לעזור לי".