כשמזכירים את השם חנן פורת, רוב הישראלים מדמיינים את נופי יהודה ושומרון, את המאבקים האידיאולוגיים של מפעל ההתיישבות ואת הבנייה בלב ירושלים. אך מאחורי הדמות המוכרת מהכותרות הפוליטיות הסתתר פרלמנטר חברתי נחוש ומבריק. בתווך שבין קודש לחול, הרב פורת הוביל מהפכה שקטה שהפכה את האכפתיות האנושית מחובה מוסרית לחוק מדינה מחייב.
היסוד לפעילותו החברתית נוסח היטב באחת מדרשותיו, שבה הסביר כי אומנם אי אפשר להעלים לחלוטין את הפערים הטבעיים בין בני האדם, אך חובתנו לפעול כאן ועכשיו: "התורה מנחה אותנו לבנות מערכת חוקים חברתית-מוסרית, שבאמצעותה ניתן להתמודד עם חוקי הטבע". מתוך שאיפה עמוקה לחבר בין עולם התורה למעשה, הוא הקדיש מאמצים רבים להטמעת ערכי המשפט העברי אל תוך ספר החוקים של מדינת ישראל.
חברי כנסת חילונים התנגדו בתוקף להכנסת פסוק תנ"כי לתוך ספר החוקים האזרחי, אך חנן פורת סירב לוותר
"לא תעמוד על דם רעך"
גולת הכותרת של עשייתו החברתית היא ללא ספק חוק "לא תעמוד על דם רעך", שאושר סופית בשנת 1998 לאחר תהליך חקיקה ממושך וסוער. החוק יצר מהפכה משפטית בישראל: הוא מטיל חובה אקטיבית על כל אדם להושיט עזרה לאדם אחר הנמצא בסכנה חמורה לחייו או לבריאותו, כל עוד הוא אינו מסכן בכך את עצמו. את ההנעה לחקיקה הזאת שאב חנן פורת מרבו, הרב צבי יהודה הכהן קוק, והצעת החוק התבססה על טיוטה שניסח הרב פרופ' נחום רקובר לבקשתו של הרב.
ייחודו ועוצמתו של החוק בולטים במיוחד כאשר משווים אותו ל"חוק השומרוני הטוב" המקובל בחלק מהמדינות. בעוד החוק הזר אינו מחייב אזרחים להושיט עזרה לאדם במצוקה, אלא רק מעניק הגנה משפטית מפני תביעות נזיקין למי שכבר בחר להתנדב ולסייע, החוק הישראלי של פורת קובע חובת "עשה" מפורשת להגיש עזרה. מי שמתעלם ועומד מנגד – מבצע עבירה פלילית.
בוועדת החוקה בכנסת התחולל מאבק דרמטי על עצם שמו של החוק, כאשר חברי כנסת חילונים התנגדו בתוקף להכנסת פסוק תנ"כי לתוך ספר החוקים האזרחי (בטענות המזלזלות כי "החוק הבא יהיה 'ואהבת לרעך כמוך'", וש"אנחנו לא יכולים להכניס כאן סיסמאות"). אך הרב פורת סירב לוותר והתעקש על השם המקראי דווקא בגלל "המשמעות הציבורית, הדקלרטיבית והלימודית" שלו. מול המתנגדים הסביר פורת כי החובה להציל לא נובעת רק מדיני נזיקין יבשים, אלא מתוך יסוד מוסרי אנושי ואלמנטרי: "במובן שאני חי ואני לא יכול לעמוד במצב שבו אני רואה את חברי טובע בנהר ואינני מושיט לו עזרה".
תפיסה מוסרית עמוקה זו סייעה לפורת לצלוח גם מכשול משפטי-פילוסופי נוסף: כיצד אפשר להפוך אדישות לעבירה ולהעניש אדם שפשוט "לא עשה כלום"? בדברי ההסבר לחוק סיפק פורת נימוק מבריק שלפיו העמידה מנגד אינה רק פסיביות של "שב ואל תעשה", אלא יש בה ביטוי בוטה וחמור להתנכרות ולזלזול בחיי אדם, שראויים לענישה. חומרה זו הובילה אותו לדרוש בהצעת החוק הראשונית עונש של שישה חודשי מאסר על מי שנמנע מהושטת עזרה, אך בסופו של דבר החוק רוכך והומר לקנס כספי.
פורת קידם חוק שאסר על פרסום מודעות המציעות שירותי זנות, מתוך מאבק מוסרי עמוק בסחר בנשים
מניעת התעללות בקטינים ובחסרי ישע
אותה תפיסה של יצירת מערכת מוסרית להגנה על הפגיעים ביותר בחברה חזרה בחקיקה נוספת של פורת. יחד עם ח"כ דדי צוקר ממפלגת מרצ, הוא קידם את החוק למניעת התעללות בקטינים ובחסרי ישע, אשר עיגן לראשונה את "חובת הדיווח" של אנשי מקצוע ושל אזרחים על כל חשד להתעללות.
בנוסף, יזם פורת תיקון היסטורי לחוק העונשין, שאסר על פרסום מודעות המציעות שירותי זנות. צעד זה נבע ממאבק מוסרי עמוק של פורת בסחר בנשים ונגד הפיכת גוף האדם למצרך. ב-2004 הורשעו כמה גופי תקשורת בגין הפרת החוק. פסק הדין נתן משנה תוקף למהלך שיזם פורת כעשור קודם לכן, והוכיח שהחקיקה החברתית שלו לא נותרה הצהרתית בלבד, אלא תורגמה לאכיפה של ממש.
נהג להתריע בפני תלמידיו וסביבתו כי "בלי לעשות חסד הכול לוקה בחסר"
"עולם חסד יבנה" – מספר החוקים לשטח
המחויבות החברתית של הרב חנן פורת לא נותרה תחומה רק במסדרונות הכנסת. הפסוק "עולם חסד יבנה" היה שגור בפיו, והוא נהג להתריע בפני תלמידיו וסביבתו כי "בלי לעשות חסד הכול לוקה בחסר". בשנת 1999, עם פרישתו הסופית מהחיים הפוליטיים, הקים את עמותת "אורות חסד". העמותה הפכה למפעל אדיר של סיוע קהילתי, המספק מדי שבוע מוצרי מזון, ביגוד, ותנורי חימום לאלפי משפחות מעוטי יכולת ברחבי הארץ.
חנן פורת היה אם כן הרבה מעבר לאיש של חזון לאומי והתיישבותי. הוא דגל בגישה מאחדת, וראה בחיבור בין תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל שלמות אחת. כפי שהעיד על עצמו, עיקר פעילותו בכנסת הייתה דווקא בתחום החברתי, מתוך אמונה שיש להשיב לחברה הישראלית את הרגישות לחלש ולפגיע.
בנאום הפרידה המרגש שלו מהכנסת, הוא סיכם את חזונו במשפט שמזקק את מורשתו: "גם בלא נוכחותי ישררו… אהבת העם, התורה והארץ, לא רק בתוקף חוק, אלא מתוך תחושה פנימית אמיתית… למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך". ואכן, דרך שילוב עמוק של חקיקה חברתית מתקדמת ומפעלי חסד נרחבים, הוא שאף להשאיר אחריו מדינה שבה המוסר, החמלה והערבות ההדדית הם לא רק ציטוטים מן המקורות, אלא מציאות חיה ומעשית – מדינה צודקת, המגלה חמלה ודאגה לכלל אזרחיה.
קרדיט תמונה ראשית: יעקב סער, לע"מ