ראש השנה: מדריך למנהגי החג

ראש השנה הוא אחד החגים הכי אהובים בישראל. לפי מדד צהר ליהדות ולמסורת שנערך ביוני 2025, מציינים אותו למעלה מ-90% מהישראלים. אם שמעתם שופר, טבלתם תפוח בדבש או אפילו שלחתם כרטיס "שנה טובה" – גם אתם השתתפתם במסורת העתיקה של ראש השנה. אבל מלבד המנהגים המוכרים, בראש השנה וסביבו יש גם כמה מנהגים מבלבלים ונדירים יותר. בשביל שתוכלו גם אתם לחגוג השנה בלי לצאת ראש של דג, הכנו לכם מדריך מקוצר למנהגי ראש השנה.

התרת נדרים – לוקחים אחריות

התרת נדרים, אחד המנהגים הכי מסקרנים של החג, נהוג בכלל בערב ראש השנה, לפני שהחג נכנס. במקור, טקס התרת נדרים הוא הליך הלכתי-משפטי. ההתרה נועדה לאדם שנדר נדר והתחרט עליו, כדי שאי-מילוי הנדר לא יכביד על האדם בעומדו לדין בפני אלוהים בראש השנה – "יום הדין", ולא ייענש בשל כך. הטקס נערך בפני "חכם" או בפני שלושה אנשים – שיחד מהווים מעין "בית דין" – ויש טקסט קצר שהאדם מקריא בפניהם. אבל גם אם אין לכם נדר ספציפי שנדרתם בטעות או שהתחרטתם עליו, בערב ראש השנה נהוג להתיר את הנדרים שנדרתם במהלך השנה האחרונה ולקבל על עצמנו שלא לנדור בשנה הבאה.

למנהג לקיים את הטקס בערב ראש השנה יש מקור בגמרא במסכת נדרים, ומכאן נפוץ המנהג לכל עדות ישראל. את הטקס עורכים בדרך כלל בבית הכנסת, וקהילות שונות עורכות אותו בשעות שונות של היום, ואומרים נוסחים שונים של הטקסט.

בכל מקרה, המנהג הוא מעין כניסה לאווירה של ראש השנה, ומשמש אותנו להרהור על לקיחת אחריות על התחייבויות שנטלנו על עצמנו ולחשוב שוב על דברים שאמרנו או עשינו במהלך השנה האחרונה, וכך גם לקבל החלטות טובות יותר לעתיד ולהיכנס לשנה החדשה עם דף נקי וחלק.

תשליך – נפטרים מהרגלים רעים

אם ראיתם בשעות אחר הצוהריים של ראש השנה יהודים לבושים חג הולכים בשיירות גדולות לחוף הים, מתגודדים סביב מזרקה עירונית או שלולית בוואדי – הייתם עדים לטקס יוצא דופן ומיוחד לחג הזה.

ביום הראשון של ראש השנה בשעות אחר הצוהריים, נוהגים ללכת למקור מים זורמים ולערוך "תשליך" – טקס קצר שבו אומרים כמה פסוקים ובאופן סימבולי "משליכים" את החטאים אל המים. כחלק מהטקס, יש הנוהגים ללבוש בגד עם כיסים ולהפוך או לנער אותם, כאילו החטאים הם פירורים שנתקעו בכיסים. הרעיון המרכזי הוא לחזק את התודעה שביום זה צריך לשוב בתשובה לאורך היום כולו, ולא רק בתפילה.

מקור המנהג בימי הביניים באירופה, אך הוא נפוץ גם בקרב הספרדים. ההשראה להשלכת החטאים מגיעה ככל הנראה מפסוק בספר מיכה בתנ"ך הנאמר בטקס, ובו מופיע הדימוי "תשליך במצולות ים כל חטאתם". יש לציין כי חלק מהפוסקים התנגדו להתקהלויות המעורבות הללו.

מכיוון שהטקס אינו חובה אלא מנהג בלבד, אפשר להיות גמישים עם הפרטים שלו. אם אין לכם נהר או מקור מים טבעי אחר ליד הבית, אפשר לערוך "תשליך" גם ליד בור מים או מקווה, ויש שאפילו נהגו להשליך את החטאים למראה מים זורמים בברז. גם הזמנים לא חקוקים בסלע, וכאשר היום הראשון של החג חל בשבת, יש הנוהגים לדחות את טקס התשליך ליום השני של החג.

הסימנים – לא רק תפוח בדבש

אנחנו משתדלים לתת משמעות מיוחדת לכל מה שאנחנו עושים בראש השנה – כדי שיקרין על השנה כולה, פותחים את השנה באיחולים ובברכות, מתוך תקווה שהברכה תימשך לכל השנה. לכן, אנחנו מעניקים משמעות גם למה שאנחנו אוכלים: מאכלים טובים בכלל, וכאלה שיש בהם רמזים טובים – לסימן טוב לכל השנה. מנהג אכילת ה״סימנים״ בראש השנה הוא מסורת עתיקה שמוזכרת כבר בגמרא.

ברוב קהילות ישראל נהגו לערוך את "סדר הסימנים" בשני ערבי ראש השנה, אך בחלק מקהילות אירופה ותימן עורכים אותו בערב הראשון של ראש השנה בלבד. הסימנים הם למעשה מאכלים שמסמלים ברכות לשנה הבאה, שנקשרות איכשהו בשם או באופן ההגייה של המאכל. לפני שטועמים כל אחד מהמאכלים אומרים הסועדים ברכת "יהי רצון" קצרה, ובסופה איחול שקשור בשמו או באופיו המיוחד של המאכל.

המנהג נפוץ בכל עדות ישראל, אך צורתו המלאה של ״סדר סימנים״ אופיינית במיוחד לקהילות ספרדיות ומזרחיות. החל מסימני ה"קרכס"ת" המוזכרים בגמרא: קרא (דלעת) שייקרע רוע גזר דיננו, רוביא (שעועית) שירבו זכויותינו, כרתי (כרישה) – שייכרתו אויבינו ושונאינו, סילקא (סלק או מנגולד) שיסתלקו חטאינו, ותמר שייתמו אויבינו ומבקשי רעתנו ועד סימנים רבים נוספים – כראש של כבש, תאנה, ביצה, שום ואפילו ריאה – שתהיה השנה קלה עלינו כריאה או לב – שתפתח ליבנו בתורה.

בקהילות אשכנז נהגו במספר סימנים מועט יותר, ביניהם התפוח המפורסם בדבש באיחול לשנה מתוקה, ראש הדג בשאיפה שנהיה "לראש ולא לזנב", רימון בברכה שירבו זכויותינו ומעשינו הטובים כמספר גרגירי הרימון (613 בממוצע – כמניין תרי"ג המצוות), וגזר – בתפילה שייגזרו עלינו גזירות טובות.

מלבד ה"סימנים" נוהגים לאפות או לקנות חלות עגולות – כסגולה וסימן טוב לאריכות ימים, כמו העיגול שאין לו סוף. את החלה נהוג לטבול בדבש, במקום במלח כנהוג בשאר מועדים ושבתות. יש כאלה שנהגו לטבול בדבש גם את ראש הכבש, האיל או הדג.

לא בתפריט – מאכלים שנמנעים מהם

אבל יהודים, כמו יהודים, לא יסתפקו רק בתוספת מאכלים משובחים, אלא יוסיפו גם איסורים והימנעויות ממזונות מסוימים.

בלא מעט עדות נוהגים להימנע מאכילת מאכלים חמוצים, מלוחים ומרים, ומאכילת פירות בוסר לא בשלים – כדי שתהיה שנה מתוקה ונטולת קשיים. אפילו הלימון הפופולרי נגרע מהשולחן לפי חלק מהמנהגים, וכך גם חומץ, ויש שמקפידים לא לאכול שום. אשכנזים שלא מוותרים בשום אופן על הקיגעל, פשטידת האטריות, מכינים אותה בגרסתה המתוקה או בגרסה החריפה יותר, אבל ללא המלווים הקבועים של המנה – מלפפונים חמוצים.

יוצאי אשכנז נהגו להימנע מאכילת אגוזים בראש השנה. למה? כי המילה "אגוז" בגימטרייה היא רמז למילה "חטא". לפי אחד ההסברים, בעת העתיקה אגוזים שימשו למשחקי הימורים. ייתכן, שמטרת האיסור היא למנוע מהסועדים לשחק משחקים אסורים לאחר הסעודה, בטח כאלה שלא מתאימים לחג.

על פי הקבלה, יש נוהגים שלא לאכול ענבים שחורים בראש השנה, ואילו ענבים "לבנים", כלומר ירוקים, דווקא כן כי הם מהווים סימן טוב.

בסופו של דבר, מסכמים הרבנים, מה שהכי חשוב זה להשתדל להיות שמח ולא לבוא לידי עצבות ולידי כעס בסעודות ראש השנה.

שנ"ץ – תמצאו זמן אחר

מנהג נוסף שמוזכר גם בספרי הלכה, הוא שלא לישון ביום ראש השנה. לא ראוי לישון ביום דין, שבו נפתחים ספרי חיים וספרי מתים. התלמוד מזכיר ש"מי שישן בראש השנה – יישן מזלו". בדרך כלל מדובר בשנת צוהריים, אבל יש עדות שלקחו זאת רחוק יותר ובהן דוחים גם את שנת הלילה ככל האפשר, מאותו נימוק – שלא לפגוע במזל לאורך השנה כולה.

עם זאת, ראש השנה הוא חג ארוך, ובו שני ימים ושני לילות, ואי אפשר כמובן להימנע לחלוטין משינה לאורך החג, אלא רק מנמנומים במהלך היום. ומי שעייף ומוכרח לישון – גם על פי המנהג הזה הוא יכול כמובן לישון, אבל שידחה זאת לאחר חצות היום.

מה חדש? שהחיינו

בכל אחד מחגי ישראל נהוג לברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" אחרי הדלקת נרות ובקידוש של הערב, כדי להודות לאלוהים על החיים שנתן לנו, ועל ההזדמנות לחגוג חג נוסף. אך כמו כל דבר טוב, גם ברכת "שהחיינו" עוררה מחלוקת בין חכמי ישראל לאורך הדורות. ראש השנה, לעומת זאת, נחגג במשך יומיים, עם שתי הדלקות נרות, שני ימי תפילה, וארבע סעודות, וכך נוצרה מחלוקת אם הערב השני של ראש השנה נחשב המשך של היום הראשון, או חג נוסף שגם בו חייבים לברך "שהחיינו".

כדי לפשר בין הצדדים הוחלט להוסיף בערב השני רכיב מרגש או מיוחד שאפשר יהיה לברך עליו, למשל בגד חדש או מאכל שטרם נאכל. בקהילות רבות נוהגים לאכול פרי ייחודי או עונתי ולברך עליו, ובעדות המזרח ובקהילות חסידיות נהגו לאכול אותו מייד לאחר הקידוש.

לסיכום

האם באמת חייבים לאכול את כל הסימנים כדי לקבל את שפע הברכות? להשליך את החטאים כדי לזכות במחילה? ללבוש בגד חדש או לאכול פרי חדש בשביל להודות לאלוהים על שזיכה אותנו ביום חדש? בואו רק נגיד שלא תמיד אכילת תפוח בדבש סייעה לשנה מתוקה, ושאפשר לשנות את דרכינו גם בלי לנער את הכיסים. ובכל זאת, המנהגים המיוחדים מחברים אותנו למסורות העתיקות של העם שלנו, וגם עוזרים לנו להתכוונן מחדש לשנה טובה יותר.