סערה בבית המדרש – החכמים לא מוכנים עוד לקבל את התנהגותו של המנהיג ומחליטים להדיח אותו ולבחור מנהיג חלופי. מבוכה בבית המקדש – אף אחד לא יודע מה צריך לעשות במקרה יוצא הדופן ואיך להכריע בדילמה, עד שנמצא מנהיג אמיתי ועולה לגדולה. סיפוריהם של חז"ל בגמרא ובמדרש מוכיחים ששאלת הבחירה במנהיגים ראויים מלווה חברות אנושיות מאז ומעולם. בעוד היום השיח הציבורי נוטה להתמקד בסקרים, בקמפיינים ובמאבקי כוח, ספרות חז"ל מציעה זווית אחרת.
מתוך הסיפורים המכוננים האלה אפשר ללמוד מה היו התכונות הנדרשות בעיניהם כדי להיות ראויים להנהגה. ההמלצות לבחירת מנהיגים ראויים שמתגלות בסיפורים יכולות להיות רלוונטיות גם לימינו. מתוך הסיפורים על משה רבנו, על הלל הזקן ועל רבן גמליאל, מצטיירת תפיסת עולם שמעלה לדיון את שאלת המאפיינים הנכונים: אילו תכונות מומלצות למנהיג? מה חשוב יותר – ידע, ניסיון, כריזמה, ייחוס וממון או אחריות מוסרית, יחס לחלש, יכולת להכריע מתוך שיקול דעת וחיבור אנושי לציבור? ואולי כל התשובות נכונות? מוזמנים לצלול לאגדות הקדומות ולראות מה חשבו חכמינו.
לא די בידע כדי להיות למנהיג – לשם כך דרושים גם ענווה וגם שיקול דעת
המנהיג שצמח מלמטה
נכבדי ירושלים לא ידעו מה לעשות. לוח השנה הראה להם שערב פסח חל בשבת ואף אחד לא זכר מה היה בפעם הקודמת ומה אומרת ההלכה: האם מותר להקריב את קורבן הפסח בשבת? חיפשו מומחה בהלכה שידע את התשובה ואמרו להם שעולה חדש אחד מבבל, הלל שמו, יודע את התשובה. והוסיפו וציינו שהוא היה תלמידם המובהק של שני גדולי החכמים בדור הקודם – "ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון". שלחו נכבדי העיר לקרוא להלל וכשהתייצב בפניהם הציגו בפניו את הבעיה. הלל לא אכזב, נתן תשובה מדויקת ומנומקת ופסק שקורבן פסח דוחה את השבת. התגובה של נכבדי העיר הייתה יוצאת דופן: מייד מינו אותו לראש ולנשיא עליהם.
הלל הזקן הוא דמות מוכרת ואהובה, שהיה נשיא הסנהדרין והעמיד אחריו שושלת ארוכה של נשיאים. אך הלל התחיל את דרכו בתור עולה חדש חסר כול, ללא משפחה או קשרים. רובנו מכירים מגן הילדים את הסיפור על הלל הצעיר והעני שלא נתנו לו להיכנס לבית המדרש וטיפס על הגג בליל סערת שלגים כדי להאזין לתורתם של גדולי הדור מהארובה. הסיפור על קורבן הפסח מספר לנו איך הוא עלה לגדולה ומונה לנשיא ומה היו תכונות המנהיגות שזיהו בו אנשי ירושלים.
הלל נבחר בראש ובראשונה בזכות הידע הרב שהפגין, אך לא בשל חוכמתו בלבד, אלא גם בזכות ההתמדה הגדולה והענווה שבה ישב לפני גדולי הדור ו"שימש אותם" במשך תקופה ממושכת. ואכן, לאחר שנבחר, אנחנו רואים שתפקידו הראשון של הלל הזקן היה ללמד את הלכות קורבן הפסח, כך שבפעם הבאה לא תהיה התלבטות מסוג זה, וכל שאלה נוספת ששאלו אותו ידע מייד את התשובה וגם חינך את השואלים איך להגיע לתשובות בעצמם. לא די בידע כדי להיות למנהיג – לשם כך צריך גם שיקול דעת אל מול דילמה. ומעבר לכול, הלל הסביר את דעתו בצורה מנומקת, סבלנית ומשכנעת.
הסיפור התלמודי ממליץ על מינוי מנהיג שהוכיח את מומחיותו בתחומו, שרכש ידע מקודמיו ובעל יכולות עצמאיות לקבל החלטות למען הדורות הבאים, וגם יודע לתווך את ידיעותיו והכרעותיו לציבור הרחב.
מנהיג אמיתי שם לב לכל אחד, חומל על מונהגיו, לוקח אחריות ולא מפחד מעבודה קשה
רועה חשבון
בסרט המפורסם "נסיך מצרים" של Dreamworks, מופיעה דמותו של משה רבנו כרועה צאן שגדי ברח מעדרו. הסצנה הזאת לא הומצאה על ידי יוצרי הסרט, שהפרופסור לאגדה ומדרש אביגדור שנאן היה אחד מיועצי התסריט שלו. היא שאבה השראה מסיפור שמופיע במדרש "שמות רבה".
בתחילת חומש שמות, רגע לפני שאלוהים מתגלה למשה במעמד הסנה הבוער ושולח אותו לגאול את ישראל, מצוין כי משה הוא רועה צאן. חכמי המדרש ראו בעיסוקו ברעיית צאן מבחן מנהיגות למשה לפני שנבחר להנהיג את ישראל, והוסיפו את הסיפור על הגדי הקטן שברח. בסיפור, משה רדף אחריו עד שהגדי הגיע למעיין קטן ועצר לשתות, ואז הוא ניצל את ההזדמנות ותפס את הגדי, אך ריחם עליו שהתעייף מהריצה והרכיב אותו על כתפיו כל הדרך חזרה אל העדר. אלוהים ראה שמשה נוהג ברחמים ובחמלה כלפי הצאן, והחליט שהוא ראוי להנהיג גם את בני ישראל.
נוסף לחמלה ולאמפתיה, שעומדות במרכז האגדה על בחירתו של משה למנהיג, אפשר ללמוד מהמדרש כמה תכונות מומלצות למנהיג. משה שם לב לכל פרט בעדר ומעניק יחס אישי לכל אחד, אפילו לקטן ביותר. למרות שגם הוא נאלץ לרוץ, ולמרות שמי שיצר את הסיטואציה הזו הוא הגדי השובב, משה לא מחפש אשמים ולוקח על כתפיו את האחריות לפתור את המצב. הוא מבין שבתור מנהיג הוא זה שמשרת את הצאן, ולא להפך, ולא מפחד מעבודה קשה.
בבואנו לבחור מנהיגים, חז"ל ממליצים לנו לבחור את מי שיראו אותנו וישימו לב אלינו, שיעבדו בשבילנו, שיחמלו עלינו, שישימו את הצרכים שלנו בעדיפות ראשונה ויפעלו לקידום פתרונות.
מה לא עושה מנהיג? לא משפיל, לא פוגע פומבית ביריב ומכיר היטב את מצבם וחייהם של סובביו
"רב יעבוד צעיר"
רבן גמליאל היה נשיא ישראל, מנהיג תקיף שהטיל את מרותו על החכמים. הוא היה בן למשפחת הלל הזקן – נצר לשושלת ארוכה של נשיאים בתקופת המשנה. סיפור מפורסם שמופיע גם בתלמוד הבבלי וגם בתלמוד הירושלמי מתאר את הדחתו של רבן גמליאל מנשיאותו ומינויו של נשיא חדש במקומו.
לפי הסיפור, בין רבן גמליאל לבין חכם גדול אחר באותה תקופה, רבי יהושע, אירעו כמה התנגשויות, בעקבות מחלוקות שנתגלעו ביניהם בהלכה. רבן גמליאל, שביקש להראות את כוח מנהיגותו, כפה על רבי יהושע לנהוג בניגוד לדעתו בהלכה ובכמה מקרים הורה לו לעמוד בפני כולם בזמן דרשותיו של רבן גמליאל בבית המדרש, בגלל שלכאורה הכחיש את דבריו. האירוע הזה הגדיש את הסאה והחכמים שנכחו בישיבה באותו יום החליטו להדיח את רבן גמליאל מראשות הישיבה ומהנשיאות.
אבל אז החלה התייעצות קדחתנית ביניהם – את מי נמנה במקומו? לבסוף, החליטו למנות עליהם את רבי אלעזר בן עזריה, למרות שהיה בן 18 בלבד, ומנו את הסיבות לבחירה בו למנהיג: חכם, עשיר ומיוחס – דור עשירי לעזרא הסופר. לפי הסיפור נעשה נס לרבי אלעזר בן עזריה ושערו הפך שיבה.
בהמשך הסיפור, רבן גמליאל הולך להתנצל בפני רבי יהושע. הלך לביתו, ראה שקירות ביתו של רבי יהושע שחורים מפחם והתפלא, "מקירות ביתך אני רואה שאתה נפח". אמר לו רבי יהושע "אוי לו לדור שאתה פרנסו, ואוי לספינה שאתה רב החובל שלה! שאין אתה יודע את צרותיהם של תלמידי חכמים, במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים".
הסיפור הארוך הזה עמוס בפרטים, שכל אחד מהם מלמד מאיתנו פרט נוסף על מנהיגות. באופן הישיר ביותר אנחנו מקבלים את רשימת התכונות של רבי אלעזר בן עזריה, שבזכותן הוא נבחר לתפקיד: חכם, עשיר ובעל ייחוס. אליהן אפשר לצרף גם את הנס שנעשה לו כהמלצה נוספת – מראה מבוגר. כיום, הון אינו קריטריון בבחירה לתפקיד בכיר. עם זאת, גם היום אנחנו דואגים לשלם היטב לחברי הכנסת, לשרים ולשופטים שלנו, על מנת שלא יצטרכו לעבוד בעבודה נוספת או חלילה יתפתו לקחת שוחד.
גם לייחוס ולמראה החיצוני הייתה חשיבות גדולה, מכיוון שהנשיא צריך היה גם להיות סמכותי כלפי העם וגם ייצג את עם ישראל בפני השלטון הרומאי, וצריך היה להיראות מכובד.
מתחת לפני השטח, הסיפור מלמד אותנו המון על יחסו של המנהיג הראוי לאחרים. רבן גמליאל מאבד את תפקידו, למרות שעמד בכל הקריטריונים למנהיגות, מכיוון שפגע פומבית במנהיג אחר – רבי יהושע. רבי יהושע הוא האופוזיציה של רבן גמליאל, אשר חולק עליו בסוגיה עקרונית. אך במקום לנהל מחלוקת, רבן גמליאל משמיע קודם כול את דעתו, ומשפיל את רבי יהושע גם לאחר שקיבל על עצמו את פסק הדין. לאחר מכן, כאשר בא רבן גמליאל להתנצל, הוא חושף כי במשך כל השנים שישבו יחד בבית המדרש, רבן גמליאל לא ידע כמה קשה עובד רבי יהושע כדי להתפרנס.
הגמרא מציעה לנו להעדיף את המנהיג שמחובר לסובבים אותו. הוא אומנם צריך להיות פנוי מדאגות לפרנסה ולהיות פנוי לצורכי הציבור, אך עליו לדעת את מצבם של הסובבים אותו ולנהוג בהם בכבוד. לבסוף, מעניין לראות כי גם בבית המדרש של המאה השנייה לספירה, הדבר הכי חשוב במנהיג הוא התמיכה הציבורית, וכי הכוח להדיח מנהיג נמצא בראש ובראשונה בידיו של העם.