המסורת היהודית מלאה במצוות עתיקות, שבעידן שלנו עלולות להיראות נטולות הקשר, שלא לומר משונות ואפילו משעשעות. חג הסוכות מספק לנו כמות נכבדה שלהן. גם אם כבר התרגלתם לזה שיום בשבוע מוקדש למנוחה ושבוע בשנה לאכילת מצות, ובשבוע אחר יוצאים למחנאות מתחת לסכך במרפסת או בחצר הבית – נענוע נלהב של ענפים באמצע התפילה עדיין עלול להפתיע אתכם.
אם הגעתם לבית הכנסת בחג הסוכות ללא הכנה מוקדמת, ונתקלתם בקהל אנשים שאוחזים בידיהם צרורות ענפים באורכים משתנים (ופרי אחד צהוב דמוי לימון), מנענעים אותם לכל עבר ברגעים מסוימים של התפילה ויוצאים איתם במחול – תסכימו איתנו ש"ארבעת המינים" נכנסת לעשירייה הפותחת של המצוות המוזרות, לכאורה.
רוצים לדעת מראש למה אתם נכנסים? להשתלב בתנועה הנכונה עם הלולב? בדיוק בשביל זה אנחנו כאן: קבלו את מדריך משב לתפילות סוכות והושענא רבה.
ארבעת המינים – אף על פי כן נוע תנוע
לחג הסוכות יש שתי מצוות מרכזיות: הישיבה בסוכה וארבעת המינים. לפי המסורת המקובלת בכל עדות ישראל, ארבעת המינים הם לולב (ענף עץ הדקל), אתרוג, הדס וערבה. בצרור "ארבעת המינים" קושרים יחד לולב אחד, ובאופן בסיסי שלושה ענפי הדס ושני ענפי ערבה, אך בעדות שונות נהגו להרבות בהדסים ובערבות.
בהתחלה, מברכים על המצווה. מחזיקים לולב, הדס וערבה שקשרנו אותם יחד ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל. בזמן הברכה יש הנוהגים שלא להחזיק את האתרוג אלא להניח אותו בקרבת מקום, ואחרים נוהגים להחזיק אותו כלפי מטה (כמו שהוא תלוי על העץ). אחרי הברכה הופכים את האתרוג עם הפיטם כלפי מעלה ומנענעים יחד את המינים האגודים יחד כשהם אחוזים בשתי הידיים.
מה זה בדיוק "מנענעים" אותם, ולמה? הרעיון הוא להפנות אותם כלפי ארבע רוחות השמיים, ולמעלה ולמטה (בדרך כלל, שלוש פעמים לכל צד) כדי לבטא את אחדותו של עם ישראל ואת מלכותו של ה' בעולם כולו. סיבה נוספת היא שלאחר ימי הדין אנחנו מתחילים את השנה בשמחה, ומניפים את ארבעת המינים כאות ניצחון על הצלחת התפילות והתשובה והתחדשות ההתקרבות שלנו אל ה'.
אך כאן העלילה מסתבכת: כל העדות מנענעות את הלולב לארבע רוחות השמיים, למעלה ולמטה, אך סדר הכיוונים משתנה מעדה לעדה ולעיתים גם מקהילה לקהילה. למשל, החסידים והספרדים מנענעים לדרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה ורק בסוף למערב. התימנים הבלאדים, לעומת זאת, מנענעים קודם לכיוון מזרח, אחר כך למערב, מעלה, מטה, דרום, ולבסוף לצפון. האשכנזים מנענעים למזרח, ובתנועה ימינה: דרום, מערב וצפון. נוסף על כך, התימנים וחלק מהאשכנזים נוהגים גם לכסכס, כלומר לנער קלות, את עלי הלולב בעת הנענועים.
אם הגעתם לבית כנסת שיש בו בני כמה עדות ותתי-קהילות, וגם עירוב של מבוגרים וצעירים – סדר כיווני הנענועים לא יהיה אחיד, וגם הקצב לא. יוצא שהענפים עלולים לנוע לכל עבר וללא תיאום. טיפ שלנו – העיקר שתנענעו בזהירות, כי הלולב הארוך והדוקר עלול להוציא למישהו עין.
לאחר שבירכתם ונענעתם את ארבעת המינים, נהוג להמשיך לאחוז בהם במהלך "תפילת הלל", ושוב לנענע אותם באמירת המילים "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" ובאמירת "אנא ה' הושיעה נא", שעליהן חוזרים אחרי החזן.
את מצוות ארבעת המינים מקיימים לא רק בחג הראשון, אלא בכל אחד מימי חג הסוכות – מלבד שבת חול המועד.
בשביל לקיים את המצווה אתם לא חייבים לקנות סט משלכם – אתם יכולים לשאול מאחד המתפללים, לברך ולנענע. אם אתם רוצים להישאר איתו לאורך כל התפילה כדאי לקנות סט משלכם לפני החג. מחירו של סט מהודר של ארבעת המינים נע בין מאות ולאלפי שקלים, אבל בהחלט אפשר לקנות סט כשר סטנדרטי במחיר סביר, וממש אין צורך להגזים.
הושענות – הם לא צועקים "שושנה"
גם לאחר תפילת ההלל, אל תארזו את ארבעת המינים שלכם, כי הינה מגיע שיא נוסף של התפילה – תפילה המכונה "הושענות", שנאמרת רק בחג הסוכות. ה"הושענות" קיבלו את כינוין מהמילים הפותחות כל אחת מהתחינות: "הושע-נא", שאותן קוראים החזן והקהל בקול רם, אפילו זועק. לפי המסורת, בסוכות, כהמשך ישיר לימים הנוראים ממשיך אלוהים לדון בגורלו של עם ישראל לשנה הקרובה, וספציפית בנושא המים: האם ירדו גשמים ויביאו איתם שפע כלכלי, או שתהיה זו שנת בצורת שעלולה להביא לרעב ולמיתון כלכלי כבד. לכן, ה"הושענות" עוסקות בתפילה לגשמי ברכה.
זו תפילה מעט מורכבת, מכיוון שבכל יום מימי חג הסוכות אומרים פיוט "הושע-נא" אחר. אם בבית הכנסת שבו אתם מתפללים לא הכריזו בקול איזה פיוט אומרים היום, או שלא הבנתם מה אמרו, הרגישו חופשי לשאול את מי שיושבים לידכם. אבל עד שפיצחתם איזה פיוט אומרים היום, אתם עדיין לא יכולים לנוח. בזמן ההושענות מקיפים המתפללים את בימת בית הכנסת עם ארבעת המינים בידיהם.
שיא השיאים של ה"הושענות" מגיע ביום השביעי והאחרון של חג הסוכות, המכונה "הושענא רבה" (הושענא הגדולה). בזמן המקדש יום זה היה שיאה של מצוות הערבה שאותה היו מביאים למזבח. הוא נחשב ליום שחותם את ימי התשובה והדין, ממש הזדמנות אחרונה לצאת זכאים בדין (מכאן נהגו האשכנזים לאחל זה לזה "פתקא טבא" – כלומר, שיהיה לך פתק גזר-דין טוב). והוא שיא התפילה על הגשם, רגע לפני בוא החורף. בהושענא רבה לא מסתפקים בפיוט אחד, אלא אומרים את כל שבעת פיוטי ההושענות, ובהתאמה מקיפים את בימת בית הכנסת – תחליף למזבח – שבע פעמים. בלילה שלפניו, ליל הושענא רבה, נהגו רבים להישאר ערים כל הלילה וללמוד תורה.
חביטת ערבות – לא חלק מתפריט ארוחת הבוקר
אחרי תפילת שחרית בהושענא רבה מגיע אולי המנהג המשונה ביותר של חג הסוכות: חביטת הערבות. פתאום כולם, שעד עכשיו עמדו זקופים עם ארבעת המינים בידיהם – נעלמים. כלומר, לא בדיוק – הם מתכופפים אל הרצפה או יוצאים לחצר בית הכנסת אחרי שלקחו צרור של חמש ערבות וחובטים אותן בקרקע כמה פעמים.
מקורו של המנהג כבר בבית המקדש, אך הוא לא נחשב למצווה ואין צורך לברך עליו. לצורך המנהג אפשר להשתמש גם בענפי הערבה שבהם השתמשתם לנטילת ארבעת המינים, או לחבוט בערבות שמישהו אחר כבר חבט בהן – החוק היחיד על הערבות הללו הוא שחייב להיות לפחות עלה אחד על כל ענף, אבל המהדרים נהגו לקטוף או לקנות חמש ערבות חדשות ורעננות לצורך האירוע.
מה ללבוש ואיך לנהוג – כמה טיפים קטנים
חג הסוכות בן שבעת הימים מורכב מימים בעלי מאפיינים שונים – חג, חול המועד, שבת – וחשוב להכיר אותם, ולו רק כדי לדעת מה ללבוש, אבל גם איך להתנהל, מה מותר ומה אסור. היום הראשון של החג נקרא "יום טוב", והוא חגיגי כמו שבת, או חגים אחרים, ולכן ביום זה נהוג להתלבש בצורה אלגנטית, וכך כמובן גם בשבת שחלה בסוכות, וזכתה לשם המעט פרדוקסלי "שבת חול המועד".
בימי "חול המועד" וב"הושענא רבה", יש מי שבוחרים להתלבש באופן חגיגי יותר (חולצה לבנה לגברים, למשל), אבל תוכלו לראות בבית הכנסת גם אנשים בבגדי יום-יום. עם זאת, בימי חול המועד ובהושענא רבה אין איסור לנסוע ולהשתמש בחשמל ובפלאפונים, ומותר גם להכניס אותם לבית הכנסת. בחג הראשון ובשבת חול המועד – השימוש בפלאפונים אסור, ועדיף שלא להכניס אותם לבית הכנסת אלא אם כן מדובר במקרה חרום, כמו כוננות צבאית. בכל מקרה – מתוך כבוד ליתר המתפללים כדאי שיהיו במצב שקט.
למוחרת הושענא רבה מגיע חג נוסף, היום השמיני של החג, הנקרא "שמיני עצרת" וידוע בכינויו "שמחת תורה". וגם לו מאפיינים ייחודיים משלו. רוצים לדעת מה צפוי לכם בבית הכנסת בשמחת תורה? המתינו למדריך הבא.