י"ז בתמוז – מה באמת קרה שם?

מה הקשר בין לוחות הברית שנתנו בחודש סיוון לצום י"ז בתמוז? מי זה אפוסטומוס הרשע ומתי הוא הצטרף לגלריית הרשעים שפעלו נגד העם היהודי? מי היה הראשון שהעמיד "צלם בהיכל" וטבע את הביטוי העברי המוכר? לפי המסורת היהודית, לא פחות מחמישה אסונות היסטוריים משמעותיים אירעו בתאריך י"ז בתמוז. אבל לא כולם מוכרים לנו, ויש לזה סיבה – חלק מהאירועים הללו מבוססים על סיפורים חידתיים מאוד. בכתבה זו נסקור את כל מה שצריך לדעת על צום שבעה-עשר בתמוז, כדי להבין אחת ולתמיד – מה באמת קרה ביום הזה ולמה צמים בו?

י"ז בתמוז 2025 – מתי נכנס הצום?

כשמו כן הוא, הצום חל בתאריך י"ז בחודש תמוז בלוח השנה העברי. השנה (2025) הוא יחול ביום ראשון, 13 ביולי. בניגוד ליום הכיפורים ותשעה באב, שבהם הצום מתחיל ערב קודם, צום י"ז בתמוז מתחיל בבוקר, עם עלות השחר (כשהשמיים מתחילים להאיר) ומסתיים עם צאת הכוכבים. בירושלים, למשל, הצום השנה יתחיל בשעה 4:31 לפנות בוקר, ויסתיים בשעה 20:13.

מה עושים בי"ז בתמוז?

בשונה מיום הכיפורים ותשעה באב – בי"ז בתמוז התענית כוללת רק מניעה של אכילה ושתייה, ולא איסורי רחיצה, נעילת נעלי עור ושאר עינויים. בתפילה נוהגים לומר "סליחות" מיוחדות לי"ז בתמוז.

 למה נקבע יום צום בי"ז בתמוז?

לאחר שנחרב בית המקדש הראשון, תיקנו הנביאים צומות זכר לחורבן, להרג ההמוני ולגלות, כדי לעורר את העם להצטער ולתקן את המעשים שגרמו לכל הצרות שפקדו את ישראל מאז ועד היום.

במשנה במסכת תענית (כו, א) מפורטים לא פחות מחמישה אירועים קשים בתולדות ישראל שאירעו, על פי המסורת, בי"ז בתמוז: "חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל".

חמישה אירועים מכוננים

1.     חטא ושבר – נשתברו הלוחות

האירוע הראשון שאירע בתאריך זה הוא שבירת לוחות הברית על ידי משה רבנו. ארבעים יום ולילה לאחר מעמד הר סיני, ירד משה מהר סיני ובידיו לוחות הברית. אך כשירד, מצא משה את העם רוקד סביב עגל הזהב. למראה העגל, זעמו של משה בער בו והוא השליך את הלוחות מידיו ושבר אותם למרגלות ההר. מעשה זה סימל את שבירת הברית הראשונה בין עם ישראל לאלוהיו, והיווה אות מבשר רע לחורבן רוחני ופיזי. עם זאת, מדובר בתאריך מקורב בלבד: ארבעים יום ולילה לאחר מעמד הר סיני לא מביא אותנו לי"ז בתמוז, אלא לט"ז בתמוז (יום קודם).

2.     חזיר במקדש – ביטול קורבן התמיד

אירוע נוסף שחל בתאריך זה על פי המשנה הוא ביטול "קורבן התמיד". את קורבן התמיד היו מקריבים, ובכן, תמיד – פעמיים בכל יום. את הכבשים לקורבן היו קונים בכספי תרומה שהיו נאספים מכל העם באופן שווה, והקורבן היה סמל לקשר בין העם לאלוהים. בשנים האחרונות שלפני חורבן בית המקדש הראשון הקורבן הופסק ככל הנראה בשל קשיים כלכליים ומצוקה בזמן המצור הבבלי על ירושלים.

הסיבה להפסקת הקורבן בימי הבית השני מופיעה בסיפור מפורט בגמרא. הגמרא מתארת מצב של מלחמת אחים פעילה: במאבק בין שני היורשים לבית חשמונאי, הורקנוס ואריסטובלוס, הטילו אנשיו של הורקנוס מצור על אנשי אריסטובלוס, ולמרות זאת המשיכו בשיתוף פעולה לצורך קורבן התמיד. מידי יום היו מעבירים אנשיו של אריסטובלוס את הכסף מקופת המקדש עבור הקורבן, ואנשי הורקנוס היו מחזירים להם את הכבש לקורבן. יום אחד קיבלו אנשי הורקנוס עצה הרסנית – לא תצליחו לכבוש את המקדש עד שתפסיק עבודת הקורבנות. באותו יום, לאחר שקיבלו את כספי המקדש בתמורה לקורבן, במקום כבש הכניסו אל המקדש חזיר. בעקבות הסכסוך והחולשה הפנימית שגרם, הצליחו הרומאים להשתלט על הממלכה החשמונאית העצמאית ולהפוך אותה לבת חסותה של רומא. עבודת הקורבנות התחדשה, אך משם הדרך לחורבן קצרה.

הסיפור הזה משקף את התמונה הרחבה יותר של התפוררות פנימית שתרמה לחורבן בית שני. אירוע החזיר הוא סמל עוצמתי לטומאה רוחנית המובילה לאובדן העבודה האלוהית.

3.     נבקעו חומות העיר: האויב מבחוץ, האויב מבפנים

כמאה חמישים שנה לאחר מלחמת האחים הנוראה, חרבה ירושלים כתוצאה ממלחמה אחרת – המרד הגדול ברומאים. אך גם על המרד נגד הרומאים השפיעו הפילוג והשנאה הפנימית בחברה היהודית. המצור הרומאי על העיר, בראשות טיטוס, ארך כנראה כחמישה חודשים והיה טראומתי במיוחד. העיר הנצורה סבלה מרעב כבד וממגפות קשות, שהחלישו את תושביה ואת מגיניה.

יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון היהודי בן התקופה שהיה עד ראייה למאורעות, מתאר באופן מצמרר בספרו "מלחמת היהודים" את הסבל הנורא בתוך העיר: אנשים גוועו ברעב ואימהות במצוקתן אכלו את בשר ילדיהן.

תיאוריו של יוסף בן מתתיהו, לצד מדרשי חז"ל וקינות שנכתבו על החורבן, מדגישים את ממדי הזוועה וההרס. הם מציגים תמונה קודרת של ירושלים המוקפת באויב רב עוצמה, כשהתושבים הלכודים בה סובלים מצד אחד מאימי המלחמה והרעב, ומהצד השני מפילוג ושנאת חינם בתוך המחנה היהודי. לאחר מצור קשה, הצליחו הרומאים לפרוץ את חומות העיר. פריצת החומות – בי"ז בתמוז – הייתה נקודת אל-חזור שהובילה בסופו של דבר, שלושה שבועות לאחר מכן, לחורבן בית המקדש השני.

האם בקיעת חומות ירושלים קרתה באמת בי"ז בתמוז? לפי המתואר בתנ"ך, בספר ירמיהו, המצור על ירושלים בתקופת בית המקדש הראשון הוטל בט' בתמוז, ולא בי"ז בתמוז, אך במשנה – שנערכה כמה דורות אחרי חורבן בית המקדש השני – אוחדו התאריכים משני בתי המקדש לפי התאריך העדכני יותר.

4.     מי אתה, אפוסטומוס הרשע? שריפת התורה

שני האירועים האחרונים המיוחסים במשנה לי"ז בתמוז מסתוריים במיוחד: "וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל". אל מול תיאור זה עולות שאלות רבות – מי היה אפוסטומוס, מתי התרחשו האירועים, ומה הייתה המשמעות החמורה שלהם, שבעקבותיה אנחנו צמים עד היום?

השם אפוסטומוס מופיע במקורות היהודיים רק בהקשר זה. הפרשנות המקובלת ביותר מזהה את שריפת התורה עם אירוע שמתואר בספר "מלחמות היהודים" של יוסף בן מתתיהו. עוד לפני פרוץ המרד הגדול, בזמן ששלטו הנציבים הרומיים על ממלכת יהודה, התחילו תקריות אלימות בין הרומאים והיהודים בארץ. באחד המקרים התנפלו שודדי דרכים על מרכבתו של סטפנוס, המתואר כ"אחד מעבדי הקיסר". בתגובה שלח הנציב הרומי את צבאו לבצע פשיטות ביישובים היהודיים באזור התקרית. החיילים שפשטו על היישוב מצאו ספר תורה ושרפו אותו, מבלי להבין את משמעותו החמורה של המעשה. אירוע זה החיש את פרוץ המרד.

אירוע דומה מוזכר בספר מקבים א', המתאר את מרד החשמונאים, ולפי אחת הטענות השם אפוסטומוס הוא  שיבוש של "אפיפנס" – שמו של אנטיוכוס אפיפנס, מנהיג הממלכה היוונית-סלאוקית. פרשנות נוספת מזהה אותו עם פוסטמיוס, שהיה בכיר מאוד בנציבות הרומית בסוריה בתקופת מרד בר כוכבא, שאחרי חורבן הבית.

5.     הועמד צלם בהיכל

אותן השאלות שנשאלות על אירוע שריפה ספר התורה עולות גם סביב העמדת הצלם בהיכל. לפי אחת הגרסה המקובלת של המשנה, אותו אפוסטומוס ששרף את התורה הוא זה שגם טימא את בית המקדש עם פסל עבודה זרה. אך בגרסה אחרת, המוזכרת בתלמוד הירושלמי, רק כתוב שהפסל "הועמד" בהיכל, ולא כתוב מי עשה זאת.

בספר דברי הימים, המספר את סיפורי עם ישראל מתקופת דוד המלך ועד הכרזת כורש, מסופר על מנשה מלך יהודה, שעבד עבודה זרה והפיץ אותה ברחבי הממלכה. התנ"ך מציין: "וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הַסֶּמֶל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית הָאֱלוֹהִים". זוהי הפעם היחידה במסורת היהודית שבה כתוב מפורשות על פסל עבודה זרה בבית המקדש, ולכן הגיוני שזהו האירוע המתואר במשנה. תיאוריה נוספת מייחסת את האירוע לתקופת מרד החשמונאים, אשר בזמנו, לחלק מהדעות, הוצב פסל של האל היווני זאוס בבית המקדש. עם זאת, על אף אחד מהאירועים הללו לא ידוע באיזה תאריך התרחש.

צום י"ז בתמוז אינו רק תזכורת לאסונות העבר, אלא גם קריאה להיכרות מעמיקה עם תולדותינו ולהתרכז בקשר של האירועים אלינו

האם כל האירועים ההיסטוריים האלה התרחשו בי"ז בתמוז?

נראה כי האירוע ההיסטורי המרכזי שקרה ביום זה, שבעקבותיו נקבע הצום, הוא הבקעת חומות ירושלים במרד הגדול נגד הרומאים, שהובילה לחורבן הבית ולאסון הלאומי. יתר האירועים התרחשו בסמיכות תאריכים, או ללא שום תאריך מוכר, ושולבו לתוך היום הזה כדי להדגיש את חשיבותו.

אז על מה באמת צמים בי"ז בתמוז?

צום י"ז בתמוז מציין אמנם אירועים היסטוריים, אך חשיבותו חורגת מהדיוק הכרונולוגי. גם אם לא כל האירועים המוזכרים במשנה התרחשו בדיוק בי"ז בתמוז, עצם הריכוז שלהם בתאריך אחד מלמד על החשיבות שייחסו חז"ל לזיכרון ההיסטורי כבסיס לזהות הלאומית. צום י"ז בתמוז אינו רק תזכורת לאסונות העבר, אלא גם קריאה להיכרות מעמיקה עם תולדותינו – על מורכבותן, על רגעי השבר שבהן, ועל האופן שבו בחר העם היהודי לשמר ולפרש אותן לאורך הדורות. בעידן שבו הזיכרון ההיסטורי מתערפל לעיתים בתוך עומס המידע והאירועים, המסורת היהודית מספקת לנו הזדמנות לשים בצד את ההקשר ההיסטורי, ולהתרכז בקשר של האירועים אלינו.