משפחה שכולה עתרה לבג”ץ בבקשה לבחון מחדש את הזיהוי של גופת בנם החייל, מתוך חשש שהזיהוי שנעשה על ידי צה”ל היה שגוי. המדינה טענה כי הגופה זוהתה על ידי הצלבה של מידע מודיעיני עם זיהוי של טביעות האצבע של החלל, אך המשפחה סירבה להכיר במותו הוודאי של בנם. האם טביעות אצבע הן עדות מספקת כדי לקבוע מוות?
הספק מכרסם
בג”ץ 5331/13 שושנה טייב נ’ היועהמ”ש (פס”ד משנת 2014)
ציון טייב התגייס בשנת 1973. כמה ימים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים הוא שירת במוצב בצפון יחד עם כ-50 חיילים. עם פרוץ המלחמה, 13 חיילים מן המוצב נהרגו, 31 נלקחו בשבי ו-10 ניצלו. המידע בנוגע לציון היה חלקי ביותר. בני המשפחה חשבו שהם מזהים את בנם בתמונה של שבוי, אך בעקבות מידע מודיעיני, שהושג משבויים סורים, איתר הצבא קבר אחים באזור המוצב וגופתו של טייב זוהתה בין החללים.
המשפחה סירבה להכיר במותו של ציון וטענה כנגד המובהקות של הליך הזיהוי. בליבם של בני המשפחה קיננו ספקות ונותרה האמונה שהבן שבוי בסוריה. בדצמבר של אותה שנה, גורמי הצבא מסרו למשפחה את ההודעה הסופית על נפילתו של בנם. החלל נקבר, אבל המשפחה המשיכה בסירובה להכיר בקבר כקברו של ציון. בני המשפחה המשיכו לשלוח לציון מכתבים באמצעות הצלב האדום, עד שבמאי 1974 הוחזרו השבויים מסוריה וציון לא היה ביניהם. כעבור חצי שנה שם אביו של ציון קץ לחייו.
לאורך השנים המשיכה המשפחה להיאבק על זיהוי ודאי נוסף של בנם, בטענה שהממצאים שעליהם נסמכו בזיהוי לא היו מספיקים וכי הצבא נשען על מידע חיצוני שמהימנותו מוטלת בספק. 40 שנה אחרי מלחמת יום כיפור הייתה המשפחה עדיין אכולת ספקות, ופנתה לבית המשפט בבקשה לזהות מחדש את הגופה.
כשאין אפשרות לזיהוי פנים
השופט אליקים רובינשטיין בחן את הראיות והממצאים שעליהם נסמך הצבא בתהליך הזיהוי. אחד הממצאים היה טביעות אצבעות שנלקחו מן הגופה כשנמצאה, והשאלה הייתה מהו משקלה של ראיה כזו. לצורך כך, פנה השופט רובינשטיין למשפט העברי.
בתלמוד דנו בנושא של זיהוי גופה בקשר לשאלה איך מכריעים שאדם מסוים מת, ומה נחשב להוכחה נחרצת וחד-משמעית לזהותו של הנפטר. השאלה ההלכתית התמקדה בשאלה על סמך אילו ממצאים אפשר להתיר לאשתו להינשא לאדם אחר. הנחת הגמרא הייתה שההוכחה הטובה ביותר היא זיהוי פנים בטביעת עין. כשאדם שמכיר את המת רואה את פניו ומזהה אותו. זהו הזיהוי הוודאי והמוחלט, הטבעי והאינטואיטיבי.
טביעת אצבעות אינה ניכרת לעין ולכן אינה דומה לזיהוי פנים. מהו, אם כן, היחס לממצאים כמו טביעת אצבעות בהלכה?
חותם ייחודי באצבעו של אדם
טביעת אצבעות אינה נזכרת בתלמוד, כי מדובר בטכניקה שלא הייתה מוכרת בזמנו. אבל בסוגיה אחרת – שדנה בחובה להשיב אבדה לבעליה – יש דיון בשאלה מה ייחשב כסימן שיכול לתאר את החפץ בצורה מהימנה ולחייב את השבת האבדה לבעליה. בסוגיה זו נזכרת האפשרות של “סימנים מובהקים”. כשמדובר במסמך זה עשוי להיות למשל נקב בדף, וכאשר מדובר בכלי, חותם ייחודי ייחשב לסימן מובהק. בהסתמך על כך, גם טביעות אצבעות נכנסות לקטגוריה של סימן מובהק, כשלמעשה טביעת האצבע מתארת את החריטות הייחודיות שיש לכל אדם בקצות אצבעותיו.
כאשר בחן השופט רובינשטיין את טיב הראיות, הוא הסתייע במאמר שכתב הרב גד נבון, שהיה הרב הראשי לצה”ל, שבו הוא דן במשקלה של ראיה המופקת באמצעות טביעת אצבעות. הרב נבון הכריע במאמרו שטביעת אצבעות היא אכן ראיה וסימן מובהק, כזה שמסתמכים עליו לזיהוי ברמת ודאות גבוהה. בעקבות זאת כתב רובינשטיין:
“בתי המשפט עושים שימוש תדיר בטביעת האצבעות כראיה, על-בסיס ההנחה כי אין בנמצא שני בני אדם בעלי טביעת אצבעות זהה… במשפט העברי קיימות שלוש דרגות של סימנים העשויים לשמש לזיהויו של מת – סימנים מובהקים, בינוניים וגרועים; לראיית טביעת האצבע מיוחסת אמינות גבוהה, והיא מסווגת כ’סימן מובהק’ אשר יכול לשמש לזיהוי מת…”
השופט רובינשטיין הוסיף והזכיר את דברי המשנה במסכת סנהדרין, שמתארת את גדולתו של הקב”ה, שבשונה מהאדם שטובע מטבעות בחותם אחד וכולם יוצאים דומים זה לזה יצר כל אדם בתבניתו של אדם הראשון ו”אין אחד מהם דומה לחברו”. המקור הזה מספק השראה להבנה שהשוני בין אדם לאדם טבוע ביצירה האלוהית.
בסוגיה שנדונה בפניו הכריע השופט רובינשטיין, ודעתו התקבלה על דעת חבריו, שהזיהוי של הגופה היה ודאי ולכן אין שום הצדקה לקבל את עתירת המשפחה ואת בקשתה לבחון את הדברים מחדש, דבר שכרוך בניוול של הגופה ובפגיעה בכבוד האדם.
הסיפור הזה מלמד על השפעתו של המשפט העברי בסוגיה עכשווית שעוסקת בדיני הראיות, אבל הממד האנושי שמאחוריו הוא לא פחות משמעותי וחשוב. הוא מציג משפחה אבלה, שכמו יעקב אבינו בשעתו, מסרבת להתבונן בכתונת הפסים הספוגה בדם כראיה למות הבן ונמנעת מלקבל תנחומים. “וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם” (בראשית לז, לח). ואפילו אם חלפו 40 שנה, הספק עדיין מעניק תקווה.
