בציבוריות הישראלית התקבע הכינוי "6.10" לא רק ביחס לקונספציה הביטחונית שקדמה לטבח, אלא גם ביחס למחלוקות הפנימיות ששיסעו את החברה בישראל ערב המלחמה. בסקר מדד צהר ליהדות ולמסורת שעסק בנושא ההתעוררות היהודית, נשאלה בין היתר השאלה הבאה: האם עמדתך לגבי נוכחות של יהדות ומסורת במרחב הציבורי השתנתה לאחר השבעה באוקטובר?
מניתוח הנתונים הכלליים עולה כי 68% מכלל הציבור תומכים בנוכחות של יהדות במרחב הציבורי. מדובר בעלייה של 6% ביחס לתקופה שלפני המלחמה. רוב המשיבים שמרו על עמדתם המקורית: 62% מהציבור השיבו כי תמכו בנוכחות כזו בעבר ותומכים בה גם היום, בעוד 28% העידו כי לא תמכו בעבר ואינם תומכים גם כיום. בקרב מי ששינו את דעתם, 6% מכלל הציבור ציינו שלא תמכו בעבר בביטויי יהדות ברחובה של עיר וכיום הם תומכים, לעומת שיעור של 4% שתמכו בעבר וכיום כבר אינם.
כשנכנסים לנתוני הפילוח המגזרי, ניכרת כצפוי תמיכה גורפת בנוכחות יהודית במרחב הציבורי בקרב החברה הדתית (97%), החרדית (93%) והמסורתית (84%).
בקרב הציבור החילוני אירועי השבעה באוקטובר כמעט לא שינו את התמונה הכללית. רובו העיד (59%) כי לא תמך בכך בעבר ואינו תומך גם כיום. התזוזות שהתרחשו היו קטנות וקיזזו זו את זו: 8% מהחילונים שינו את דעתם מהתנגדות לתמיכה, ומנגד 7% שינו את דעתם מתמיכה להתנגדות.
התמונה המצטיירת מהנתונים היא של יציבות כללית – רוב הישראלים עדיין מעוניינים בהימצאותם של סממנים יהודים במרחב הציבורי. האתגר האמיתי נותר זהה מהתקופה שלפני המלחמה: מציאת הנתיב לעשות זאת מתוך הסכמה עם החלק המשמעותי שמתנגד לכך, ולא מתוך מאבק.