בשונה ממדינות רבות בעולם, ישראל אינה מאפשרת לאזרחיה הצבעה מחוץ לגבולותיה, למעט שליחים רשמיים מטעם המדינה ומוסדותיה. מי שהעתיק את מרכז חייו לחו"ל אינו נכלל כלל בפנקס הבוחרים, ואילו סטודנטים, אנשי עסקים ומטיילים שמרכז חייהם בארץ זכאים להצביע – אך רק בקלפי שאליה הם משויכים בישראל. בשל כך, ועל רקע התחושה החוזרת שמדובר בבחירות הרות גורל, עולה מחדש רעיון "הרכבת האווירית" – מבצע מאורגן להטסת ישראלים מחו"ל במטרה לאפשר להם להצביע.
במסגרת סקר של מדד צהר ליהדות ולמסורת שנערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל, הצגנו למשיבים את השאלה הבאה: "האם לדעתך לגיטימי לארגן ולהפעיל 'רכבת אווירית' כדי להביא ישראלים המתגוררים בחו"ל להצביע בבחירות בישראל?"
מניתוח הנתונים הכלליים עולה תמונה של ציבור חצוי כמעט לשניים: 51% השיבו שמדובר במהלך לגיטימי, לעומת 49% שהשיבו שאינו לגיטימי. מבט על התשובות מגלה תמונה מורכבת אף יותר: רק כ-22% תמכו במהלך ללא סייג, בעוד כ-28% התנו את תמיכתם בכך שהיוזמה והמימון לא ייעשו מטעם גורם פוליטי. כלומר, רוב התומכים אינם תומכים באופן גורף, אלא מותחים קו בין מבצע אזרחי לבין מבצע מפלגתי.
גם בקרב המתנגדים אין אחידות. קרוב ל-20% השיבו שגם אם לישראלים בחו"ל יש זכות להצביע, אין לארגן עבורם הטסה מיוחדת. הווי אומר, הם מתנגדים לשיטה ולא לעצם זכות ההצבעה. לעומתם כ-30%, המהווים את התשובה השכיחה ביותר בסקר כולו, השיבו שמי שמתגוררים בחו"ל אינם צריכים להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל – כלומר התנגדותם היא עקרונית לעצם זכות ההשפעה.
המשיבים בסקר נשאלו גם אם הם עצמם שקלו לעבור להתגורר מחוץ לישראל מאז אירועי השבעה באוקטובר. הצלבה בין שתי השאלות מגלה שהעמדות בהן קשורות זו בזו: כך, בקרב מי ששקלו בעצמם מעבר לחו"ל, יותר מ-65% רואים ברכבת האווירית מהלך לגיטימי, לעומת כ-41% בלבד בקרב מי שלא שקלו זאת כלל.
התמונה המצטיירת מן הממצאים מלמדת שהשאלה היסודית כבר הוכרעה במידה רבה: רוב הציבור אינו חולק על עצם זכותם של ישראלים בחו"ל להשפיע. במילים אחרות, השייכות לעם ולמדינה נמדדת בעיני רובו לא על בסיס מקום המגורים, אלא בזיקה שאדם נושא עימו למדינה. נראה שיש בכך כדי ללמד על תחושת הסולידריות החזקה השוררת בעם שלנו: גם מי שעזב את הארץ נתפס על ידי הרוב כמי שיש לו זכות להשפיע על המתרחש במדינה. מה שנותר פתוח, וחוצה את הציבור לשניים, אינו אפוא שאלת השייכות אלא שאלת האופן שבו הזכות הזאת תמומש; ובראש ובראשונה – מי עומד מאחורי היוזמה ומי מממן אותה.