חנוכה הוא אחד החגים הפופולריים בישראל. לפי סקר מדד צהר ליהדות ולמסורת, 88% מהיהודים בישראל מציינים את חג החנוכה (קודם לו רק פסח, עם 91%), תוך הבדלי דגשים מסוימים בין דתיים לחילונים. בעוד שבעבור חילונים רבים, לצד החנוכייה, חנוכה הוא בעיקר חג של הצגות ילדים, פסטיבלים ומאכלים מטוגנים, דתיים יציבו במרכזו את נס פך השמן והדלקת נרות כהלכתה וגם את התפילות והפיוטים הייחודיים לחג.
הרב אשר סבג, חבר הנהלת ארגון רבני צהר, שמשמש זה 16 שנה רב בקהילה מסורתית בראשון לציון, חושב שחנוכה הוא דווקא חג שיכול לחבר בין דתיים וחילונים – ובייחוד על רקע המלחמה: “חנוכה מחבר בין הניצחון הלאומי, מצד אחד, ובין הנס מצד שני. לאורך ההיסטוריה, קהילות יהודיות בתקופת הגלות הדגישו את צד הנס, ומראשית התנועה הציונית הוגי הציונות שמו דגש על הפן הלאומי של הגבורה והניצחון והבליטו פחות את הפן הדתי והניסי של החג. אבל כאן בארץ, גם דתיים יכולים להתחבר לניצחון לא פחות מאשר לנס במקדש. הפיצול היום בין הגישות השונות לדעתי הוא יותר בין מי שמחוברים לציונות ומי שפחות.”
האם ישראלי חילוני, שלא חושב על נס פך השמן או על ניצחון המכבים, אבל אוכל סופגניות ולביבות ומשתתף בהדלקת נרות אצל חברים, מקיים בעיניך את המסורת של חנוכה?
“אחת ממצוות חנוכה היא ‘נר איש וביתו’. הרעיון הוא להדליק נרות בחיק המשפחה. ולכן אדם שמשתתף בהדלקת נרות עם האנשים הקרובים אליו מקיים את הערכים של החג. חנוכה לא דורש יותר מדי, זאת אחת הסיבות שהחג הזה כל כך בקונצנזוס. זה חג מאוד משפחתי, והוא גם מאוד קשור לאתוס הישראלי של מעטים מול רבים, חתירה לניצחון ועוד. החשמונאים הקימו מחדש את מלכות ישראל אחרי הכיבוש היווני, וזה מה שעשינו פה כשחזרנו לארץ ושחררנו אותה משלטון זר, כך שהסיפור מדבר לרבים מאיתנו.”
עד כמה הפן הלאומי משמעותי בחנוכה?
“הפן הלאומי של החג היה מאוד משמעותי בתנועה הציונית ובחינוך שלפני ועם הקמת המדינה והחג נתפס כהשראה למדינת ישראל. החשמונאים קיימו כאן שלטון שהצליח לשלב בין צבאיות ולחימה מתמשכת לבין ניהול מדינה, וכל זה כשגם ההוויה הדתית הייתה בשיא תפארתה. במובן הזה, אני חושב שבציבור הדתי-לאומי השילוב של צבא, מדינה ומסורת יהודית הופך את חנוכה לדגם ולחזון של הציבור הזה.”
גם לל”ג בעומר יש ממד של גבורה לאומית
“נכון, אבל האתוס של חנוכה שונה מזה של בר כוכבא, הבטוח בכוחו וביכולותיו עד כדי כך שכאשר היה יוצא לקרב הוא קרא לה’ לא לעזור לו ולא להפריע לו: ‘ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף הלא אתה אלוהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו’ (ירושלמי תענית ד, ה). בר כוכבא דומה יותר לצבא שמנותק מהשורשים שלו ומאמין קודם כל ביכולותיו. לעומת זאת, חנוכה עומד בסימן הקריאה “מי לה’ אלי”, ובכך הוא מייצג ערכים שקרובים יותר לתפיסה אמונית.”
איך שני הפנים של החג באים לידי ביטוי בקהילה שלך?
“בקהילה שלנו אנחנו מציינים את שני הפנים של החג. אנחנו עורכים תפילה מיוחדת, כולל קריאת הלל ופיוטים ומקיימים שיעורים מיוחדים לחג. במקביל, יש לנו מסיבת חנוכה קבועה בקהילה, כולל הצגות, חידונים והפעלות אחרות לילדים, שמאוד אוהבים את זה ומתחברים דרך זה לחג. בנוסף, אנחנו משתדלים להביא הרצאה שמיועדת לציבור הרחב ונוגעת לערכי החג, למשל על גבורה בשדה הקרב. אלה תכנים שיכולים לחבר את כל סוגי הקהלים. בהדלקה עצמה אני נותן לילדים להדליק את הנרות בעצמם, ובכל ערב מחלקים סופגניות ועורכים שירה בציבור.”
מה אדם חילוני יכול לקחת מחנוכה וליישם בחייו?
“אני חושב שכל מי שמדליק נרות מרגיש כמה אור מכניסה החנוכייה אל המשפחה. הברכה היא על הדלקת נר אחד אבל בפועל אנחנו מדליקים שמונה נרות, כסמל לריבוי שלנו ולכך שעם כל הגוונים של הלהבות והנרות כולנו עם אחד. הערכים המרכזיים של החג, אחדות וגבורה, מאוד חשובים לנו היום במיוחד, ומראים לנו עד כמה מעט מהאור יכול לסלק הרבה מהחושך.”
הרב כפותר חלומות
הרב סבג נולד בנתניה בשנת 1979 למשפחה ספרדית מסורתית שעלתה ממרוקו וחזר בתשובה בגיל צעיר מאוד. “נולדתי למשפחה מסורתית, דומה למשפחות המסורתיות בקהילה שלי היום, כאלה שעושים קידוש ואז הולכים לים בשבת. תהליך החזרה בתשובה שלי התחיל בכיתה ג’, כשהלכתי לחוג של תנועת ש”ס, ובכל פעם כשחזרתי הביתה עם משהו חדש הייתי משגע את ההורים שלי על מה שלמדתי לדוגמא שצריך להכשיר את הבית, לבנות סוכה וכו’. בסוף אבא שלי חזר בתשובה ואחריו גם אמא שלי. בשבילי להיות רב בקהילה כזאת זה כמו לחזור הביתה.”
כיום הוא נשוי לשבע, תסריטאית ומורה לקולנוע, אב לחמישה ילדים ומתגורר בראשון לציון. “אני כבר 16 שנה משמש כרב קהילה של אותה קהילה מסורתית בראשון לציון. יש פה ילדים שלימדתי אותם לבר מצווה וחיתנתי אותם ויש פה כאלה שאני מכיר מהרגע שהם נולדו.”
בקהילה שלך יש אירועים משותפים לדתיים ולחילונים בבית הכנסת?
“אצלנו רוב חברי הקהילה מסורתיים, והמשמעות היא שרובם לא שומרים שבת באופן מלא. הרבה מהם לא מגדירים את עצמם כדתיים. יש בהם מי שמגיעים לבית הכנסת בכל החגים ויש מי שמגיעים רק בכיפור, וביום־יום הם מסתפקים בהשתתפות בקבוצת הווטסאפ שלנו. אבל בית הכנסת משמש כתובת לכל התחנות המרכזיות בחיים: ברית מילה, בר מצווה וכו’, והם מרגישים בנוח לפנות אלינו כשיש להם שאלה.”
איך התפקיד שלך שונה מרב של קהילה דתית?
“בקהילה מסורתית מפנים אל הרב יותר שאלות מאשר בקהילה דתית, כי הם לא מכירים עוד רבנים. מתייעצים איתי על יחסי זוגיות, שמות של ילדים, התרת נדרים, ועוד, ואפילו על חלומות. שאלות שהן לא בהכרח הלכתיות. בהתחלה כשפנו אליי עם שאלות על חלומות הייתי אומר שאני לא מתעסק בזה, אבל אז היו הולכים לכל מיני שרלטנים, ולכן הבנתי שעדיף שאני אהיה מי שייתן להם פתרון, והתחלתי לפתוח ספרים ולהתייעץ עם בעלי מקצוע, פסיכולוגים למשל. לכן אני חושב שבתפקיד הזה יש יתרון עצום לרב שהוא נגיש ויודע לפתוח את עצמו לנושאים חדשים”.
למה לא רואים יותר חיבור בין קהילות מסורתיות לקהילות דתיות-לאומיות?
“הרבה מהעבודה שלי בצהר היא לחבר את הציונות הדתית לעולם המסורתי, שהוא גם משמש כגשר בין העולם החילוני והדתי. להרבה מהמסורתיים יותר קל להתחבר לחרדים מאשר לציונים-דתיים, וחלק מזה קשור גם בשאלות עדתיות של מזרחיות ואשכנזיות. גם מהצד השני, הרבה מהרבנים של הציונות הדתית נמנעים מלקחת על עצמם עבודה בקהילות מסורתיות והם יעדיפו את הקהילות הדתיות הוותיקות. זה פספוס עצום. בראשון לציון למשל יש כ-300 בתי כנסת ולפחות ב-250 מהם מדובר בקהילות מסורתיות עם אופי ציוני אבל רוב הרבנים שלהן הם חרדים לא ציוניים. לכן, חלק מהפעילות שלי בצהר היא לשכנע רבנים דתיים-לאומיים להגיע לקהילות האלה. שמתאימות לגישה הדתית לאומית הרבה יותר”
הדלקת נר אצל אובמה
היית במשך שנה רב בשיקגו – כיצד שונה חנוכה כפי שהוא נחגג בישראל מהאופן שבו הוא מצוין בתפוצות?
“זה שונה לחלוטין. בחו”ל הצד המשפחתי הרבה יותר משמעותי. אמנם בארצות הברית מכירים את חנוכה ואפילו הנשיא מדליק נרות במשכנו – גם לי יצא להשתתף בהדלקת נרות אצל הנשיא אובמה. אבל במקומות רבים בארה”ב משתדלים להצניע את החנוכייה, שכן האנטישמיות כידוע לא פסה מן העולם. גם חג המולד – שהשנה חל ממש באותו ערב של נר ראשון – מתערבב עם חנוכה ויש מי שחוגגים את שני החגים יחד. למשל, בחלון הבית מול בית הכנסת שהייתי בו היה עץ אשוח עם חנוכייה. אני מבין את זה, אבל באופן אישי היה לי לא קל כי חג המולד, בסופו של דבר, היה מקור בלתי נדלה לפוגרומים לאורך ההיסטוריה היהודית. בארץ, לפעמים מגיעים אלינו לקהילה יוצאי ברית המועצות לשעבר והם חוגגים את נובי גוד, שהוא ציון של השנה החדשה יותר מאשר חג דתי, ואנחנו מכבדים את זה”.
איך היהודים בקהילה שבה היית בארצות הברית תפסו את משמעות החג?
“היהודים שם היו בקונפליקט. הם לא מבליטים יותר מדי את צד הניצחון, גם קשה להם להציג את סיפור החג כמלחמה בין יהודים לבין לא יהודים, לכן הם מדגישים את מוטיב האור, את המשפחתיות, ואת ההצלחה של מעטים מול רבים”.
בשנה שעברה בחג החנוכה היית במילואים. איך המלחמה משפיעה על האופן שבו ייחגג החג השנה?
“אני מקווה שזה יעצים את החג. עכשיו יש הפוגה, אני בבית והרבה מילואימניקים סוף סוף יכולים לבלות בחיק המשפחה שלהם, אחרי שעשו הרבה מהחגים בשנה האחרונה בשטח. אנחנו צריכים את ההפוגה הזאת. בשנה שעברה במשך כל החגים – כולל כל חגי תשרי – לא הייתי בבית. אני מאמין שיש הרבה כמוני, שצריכים את הזמן המשפחתי והקהילתי הזה לנשמה, וחנוכה זאת הזדמנות מעולה לעשות את זה.”
מה היה שונה בתפקיד שלך כרב צבאי במלחמה הזאת?
“הנוכחות של הרב הצבאי בשטח מאוד מחזקת את החיילים ואת רוח הלחימה שלהם וזה מורגש מאוד. אחרי שנים כלוחם ומפקד, כיום אני רב חטיבה, מתחילת הלחימה הפנו אליי מבול של שאלות הלכתיות: אם אפשר לקחת שופר ללבנון, מה אפשר ומה אי אפשר להתפלל בלבנון, אם לצום. הפנו אליי גם שאלות אתיות: האם אפשר להשתמש בחפצים של אזרחים שהצבא יושב בבתים שלהם. מספר הציציות שחילקתי בחטיבה הגיע לכמה אלפים, הרבה יותר ממספר החיילים הדתיים. זה אומר שבזמני לחימה כל הלבבות נפתחים, גם של חילונים גמורים.
“יש גם את הצד של טיפול בחללים. בחטיבה נפלו במהלך הלחימה אחד בגבול הצפון ארבעה בלבנון אחד שנפל בעזה ועוד שלושה שנפלו בלחימה בעוטף ב7 באוקטובר. מהגדוד הקודם שבו הייתי נפלו ששה לוחמים שהכרתי אישית, ביניהם פקודים שלי לשעבר, סרן הרב אבי גולדברג, שהיה רב בצהר, ורס”ר (במיל’) גיא שבתאי, שהיה חייל שלי. השנה ניחומי אבלים וליווי משפחות חללים הפכו לצערי לחלק משמעותי מהתפקיד.”
לסיום, אי אפשר בלי התייחסות לצד הווירטואלי של החיים שלנו. אם הרציונל בהדלקת חנוכייה בחלון הוא “פרסומי ניסא” (פרסום הנס), יכול להיות שפוסט על חנוכה עם הרבה שיתופים ברשתות החברתיות יהיה משמעותי לא פחות?
“זה לא סותר. אפשר לעשות גם וגם. לעניות דעתי, הפוסטים מגיעים למיצוי מהר מאוד. אנשים רואים כמה עשרות פוסטים מרגשים, והריגוש הזה בא והולך. אין כמו ללכת ברחוב חשוך ולראות חנוכייה דולקת בחלון, זה ריגוש שאי אפשר לשחזר אותו. הקורונה והמלחמה לימדו אותנו שעם כל הכוח של החיים הווירטואליים, אי אפשר להחליף את החוויות פנים אל פנים – ורואים את זה בעיניים הנוצצות של הילדים בהדלקת החנוכייה בחנוכה.”