בערב תשעה באב, כשישראלים רבים נושאים קינות על חורבן בית המקדש, הארכיאולוג ד"ר יחיאל זלינגר מרשות העתיקות לא צריך לדמיין את ההיסטוריה – הוא חופר בה. במשך שנים הוא שותף לחשיפת השכבות העמוקות והמקודשות ביותר ביהדות, חלקן ממש בלב ירושלים, ברחבי העיר העתיקה. בעבור זלינגר, האבנים אינן רק שריד ארכיאולוגי – הן גם עדות חיה, מוחשית ומוכחת לקשר העמוק של העם היהודי אל המקום הזה. בריאיון מיוחד, רגע לפני ט' באב, הוא מספר על הממצאים הייחודיים שהוא מצא ועל תפקידה של הארכיאולוגיה כתזכורת מתמדת לחיבור השורשי שלנו לארץ.
אחד הפרויקטים המרכזיים שנערכו בשנים האחרונות הוא חפירה תחת רחבת הכותל – אותה רחבה גדולה שכולם מכירים. החפירה התחילה כשהתעורר צורך בבנייה נוספת ליד רחבת הכותל. לפני כ-15 שנה ערכה הקרן למורשת הכותל סקר כמה אנשים מגיעים לכותל בשנה, ומסתבר שבשנת 2019, השנה ה"נורמלית" האחרונה לפני מגפת הקורונה והמלחמה, הגיעו לכותל כ-10 מיליון איש.
הרבה מאוד מבקרים.
"זה הרבה מאוד מבקרים, ובמיוחד כשלוקחים בחשבון שהגיעו ארצה 'רק' 4 מיליון תיירים. גם אם נניח שכולם מגיעים לכותל, מסתבר שיש עוד הרבה מבקרים ירושלמיים מהשכונות הקרובות שמגיעים לתפילה בכותל מדי בוקר. המשמעות היא שצריך תוספת של תשתיות – חדרי שירותים, חדרי בר מצווה וכו' – ולכן חפרה הארכיאולוגית שלומית וקסלר-בדולח כמעט שנתיים וחצי חפירת הצלה בקצה המערבי של רחבת הכותל".
מה גיליתם מתחת לרחבה?
"חפרנו שכבה אחרי שכבה, עד סלע האם, החל מהתקופה העות'מאנית, שהיא השכבה המאוחרת ביותר, ועד שרידים מימי הבית הראשון. הממצא העיקרי שמצאנו הוא 'הקארדו', הרחוב הראשי מהתקופה הרומית. שיטת הבנייה הרומית הייתה לבנות שני רחובות ראשיים מצטלבים, רחוב ראשי אחד מצפון לדרום ורחוב ראשי נוסף ממזרח למערב. בירושלים יש שני רחובות ראשיים מצפון לדרום, המוכר יותר, נמצא ברובע היהודי והשני בסמוך להר הבית. היום אפשר לרדת מתחת לבניין החדש של הקרן למורשת הכותל ולראות שרידים של הקארדו, הרחוב הראשי המזרחי, עם הריצוף של הרחוב הראשי".
שם עצרתם?
"לא. בדרך כלל חפירה ארכיאולוגית היא עד לסלע, אבל מתחת לריצוף של הקארדו מצאנו שרידים של בניינים מתקופת בית ראשון, כי הרחוב הונח על גבי מבנים קדומים יותר. מתחת לרחוב מצאנו שרידי מבנים בגובה 2.5 מ' עם שכבת שרפה המיוחסת לחורבן משנת 586 לפנה"ס, חורבן בית ראשון, עם חרסים שנותרו כפי שהשאירו אותם, חותמות וטביעות בכתב עברי קדום. אחד השמות שמצאנו היה נתניהו בר יאוש, שמו של מי שהיה כנראה פקיד גבוה במנהל של ממלכת יהודה שחי במאות ה-7 או ה-8 לפני הספירה".
אתם עדיין חופרים שם?
"כן, ניצלנו את תקופת הקורונה, אז אף אחד לא היה ברחבת הכותל, ועשינו קידוחים של עמודים באמצע הרחבה וקורות בטון, כך שהיום אנחנו חופרים מתחת לרחבה. יש שם שרידים נהדרים, וכך מי שרוצה יכול גם לרדת למטה, מתחת לרחבת הכותל, ולסייר שם. הקרן למורשת הכותל התחילה לאחרונה לארגן סיורים מתחת לרחבת הכותל, וזה מרשים מאוד. יורדים בסך הכול כמה מטרים מתחת לפני השטח ומגיעים 2,600 שנה אחורה".
"ניצלנו את תקופת הקורונה כדי לחפור מתחת לרחבה. והיום מי שרוצה יכול גם לרדת למטה ולסייר שם"
איך הגיע שנהב מאפריקה לירושלים הקדומה?
ירושלים בתקופות קדומות שינתה את הגבולות שלה כל הזמן, והחומות מספרות על שינויי הגבולות והשליטים.
"החומות שאנחנו מכירים היום הן מהתקופה העות'מאנית – 'אתמול בבוקר' מבחינה ארכיאולוגית – אבל הן בנויות בחלקן על גבי שרידים של חומות קדומות. בכל פעם שהעיר התרחבה, החומות הוזזו יותר רחוק, ובמדרון הדרומי של הר ציון מצאנו שרידים מחומה מימי בית ראשון, כלומר בתקופת חזקיהו במאה ה-7 לפני הספירה; ביצורים מימי בית שני, בין המאה הראשונה לפנה"ס והמאה הראשונה לספירה; ולבסוף ביצורים מהתקופה הביזנטית במאות ה-5-6 לספירה. אלה שלושה קווי ביצורים שנחשפו במרחק של בערך 10 מטרים זה מזה".
למה לבנות חומות כל כך קרובות זו לזו?
"הן לא היו קיימות במקביל. כשהעיר נהרסת והחומה עומדת ללא שימוש, אנשים באים ומשתמשים באבניה לבניית בתים פרטיים וכדומה. מאוחר יותר העיר גדלה, וצריך לבנות את החומה מחדש. אבל כשהם בנו מחדש, הם לא ידעו שיש חומה גדולה קבורה מתחת לאדמה, ולכן הם סיתתו אבנים חדשות. החומות קרובות כי מבחינה טופוגרפית נכון להציב חומה בשליש העליון של המדרון – כדי לאפשר לעיר להיות בשטח גדול ככל האפשר ועדיין לשמור את העיר מוגנת בחלק העליון של ההר. אם החומה תהיה נמוכה מדי במדרון יירו בליסטראות פנימה".
פרויקט גדול הנמצא לקראת סיום ממוקם בעיר דוד. "אנחנו חופרים שם 20 שנה וחושפים את רחוב עולי הרגל שמתחיל מאזור בריכת השילוח עד הפינה הדרום-מערבית של הר הבית. כמו שאנחנו מבינים, זה היה אחד הרחובות הסואנים בתקופת הבית השני עם חנויות משני הצדדים שהיו עמוסות בכל טוב. מצאנו בהם כלי חרס, משקולות ואפילו שרידים אורגניים כמו עדשים וחיטה. כל הדברים כמובן מפוחמים, אחרי שרפת העיר בשנת 70 לספירה. כל מי שרצה להיכנס להר הבית צריך היה לטבול במקווה, אז היו מקוואות רבים בבתים פרטיים, אבל בריכת השילוח היא בריכה ציבורית ופתוחה, ורבים כנראה טבלו בה לפני העלייה להר הבית".
עוד פרויקט גדול הוא בחניון גבעתי, שבו יוקם בסופו של דבר מרכז הסיורים של הגן הלאומי עיר דוד. "מתחת לחניון גבעתי מצאנו שרידים מכל התקופות, עד לבית ראשון, כולל מבנה אבני גזית מרשים עם שכבת שרפה משנת 586 לפני הספירה, שנת חורבן הבית הראשון. כאשר סיננו את החומר גילו לוחיות שנהב מגולפות שכנראה שיבצו אותן ברהיטים".
"מתחת לרחוב מצאנו שרידים של שרפת החורבן משנת 586 לפנה"ס, עם כלי חרס, חותמות והטבעות בכתב עברי קדום שנותרו כפי שהשאירו אותם"
איך הגיע שנהב לירושלים?
"זה בדיוק העניין, אנחנו לומדים מזה שכבר במאה ה-7 לפנה"ס יש סחר עם אפריקה. מישהו מאפריקה הביא הנה שנהב ולמישהו כאן היה כסף לקנות את השנהב הזה ולהכין ממנו שיבוצים. הממצאים מדברים, ונפתחים מהם הרבה כיווני מחקר אחרים. למשל, עצמות בעלי חיים, זה ממצא שמספר לנו הרבה".
מה מספרות העצמות?
"יש ארכיאולוגים שהמומחיות שלהם היא זיהוי עצמות בעלי חיים ויכולים לקבוע באיזה גיל הייתה החיה, ומזה אפשר ללמוד על הרגלי האכילה: למשל, מוצאים שבירושלים אכלו כבשים בהיותן צעירות, ואילו בכפר קטן מאותה תקופה, שחפרתי ליד מחלף בן שמן, היו אוכלים את הפרה כשהיא כבר תשושה ומבוגרת, לאחר שהשתמשו בה שנים רבות כ'טרקטור' לחרישת השדות. לומדים מזה על הבדלים כלכליים ועל ריבוד חברתי בין המרכז והפריפריה".
30,000 אתרי עתיקות
ד"ר זלינגר עובד 34 שנים ברשות העתיקות, והרבה מהחפירות שניהל הן "חפירות הצלה" שמתבצעות לקראת פיתוח עירוני. אם רוצים להעביר קו ביוב, לסלול כביש או לבנות בניין בשטח של אתר ארכיאולוגיה מוכרז – רשות העתיקות נכנסת לתמונה.
"יש לנו רשימה של מעל ל-30 אלף אתרי עתיקות מוכרזים במדינת ישראל. זה מספר עצום ביחס לגודלה, והמשמעות היא שהשטחים האלה קצת יותר מוגנים. לקראת פיתוח אנחנו עושים סקר וחפירות הצלה אם צריך, אבל בסוף אנשים צריכים לגור איפשהו וכבישים צריך לסלול – וכל ארכיאולוג יודע שאנחנו לא הראשונים ולא האחרונים פה".
אילו בדיקות אתם עושים?
"למשל כשסללו את כביש 6, לאורך עשרות קילומטרים, ברוחב של 300 מטר, הדבר הראשון שעשינו היה לבצע סקר: עברנו מטר אחרי מטר, עוד לפני שנכנס הטרקטור הראשון, בניסיון לזהות אם יש שרידי עתיקות – אבני בניין, חרסים, מתקנים חקלאיים, קברים ועוד, ומתקופות קדומות יותר גם כלי צור. כשארכיאולוג הולך בשטח הוא יראה דברים שאדם רגיל פחות רואה. במקומות שזיהינו ממצאים כאלה אנחנו חופרים ומנסים לאסוף את כל המידע על התרבות החומרית לפני ההרס של האתר. הכי קל לבוא עם שופל ולפתוח את הכביש, אבל אנחנו מנסים להציל כמה שיותר מידע ולשמור על איזון בין פיתוח ושימור. הקבלנים מגיעים אלינו דרך המערכת הממשלתית, כחלק מהתנאים לקבלת רישיון עבודה. אז אם למשל חברת הגיחון רוצה להעביר קו ביוב בגיא בן הינום – אנחנו אומרים: 'יש כאן אתרים ארכיאולוגיים מוכרים, ואפשר לעבוד תחת פיקוח שלנו, עם מפקח צמוד'".
יש חפירות הצלה גם במקומות שלא חיו בהם יהודים?
"בוודאי. חפרתי לא מזמן מתחת לבית ברובע הארמני שרידים מהתקופה הממלוכית, שושלת אסלאמית מהמאה ה-14. גם זו המורשת שלנו, של המקום, גם כשלא מדובר בחיים יהודיים. אנחנו מנסים ללמוד על העבר מתוך השרידים שנשארו".
"חפרתי למשל גם מתחת לבית ברובע הארמני. זאת המורשת שלנו, של המקום, גם כשלא מדובר בחיים יהודיים"
המדע מעל הפוליטיקה
אתה מרגיש את הממד הפוליטי בחפירות?
"אנחנו משתדלים שכל מה שנעשה יהיה הכי נכון מדעית. המטרה שלנו היא לשמר את המורשת התרבותית ולא משנה לי בתור ארכיאולוג השיוך הדתי של תושבי התקופה. ארגון אונסק"ו טוענים שאנחנו משמידים כל ממצא שהוא לא יהודי, אבל זה לא נכון. אנחנו מתעדים גם שרידים מהתקופה הביזנטית והאסלאמית שלא קשורים למורשת היהודית כי הם חלק מהתרבות שלנו כאן. אני לא רואה צורך להוכיח את זכות הקיום שלנו פה, אני פועל מתוך הערך התרבותי של שימור העבר".
אם היית יכול לחשוף ממצא אחד שעדיין לא נמצא, מה זה היה ולמה?
"הגישה המדעית שלי היא שאני לא בא לחפור כדי למצוא משהו מסוים. אני חופר מה שיש. לפני שאגיע לשכבות שמעניינות אותי, במקרה שלי התקופה הרומית, אני אחפור שכבות מתקופות מאוחרות יותר, והכול מעניין. אבל מבחינתי המעניין ביותר הם שרידים כתובים – כתובות, חותמות וטביעות. חומרים אורגניים כמו עור ופפירוס לא שורדים בירושלים. אם היו מגילות, הן התמוססו בקרקע בגלל הלחות, שלא כמו במדבר יהודה, שם היובש הגן עליהן. אבל מה שכתוב באבן או הוטבע על ידיות של קנקנים – את זה אנחנו מוצאים בחפירות בירושלים".
למה הממצא הכתוב יותר מעניין?
"כי הוא מאפשר לנו לחבר אותו למקורות הכתובים. בשנות ה-80, כשחפרו בעיר דוד מבנה עם שכבת שרפה מימי הבית הראשן, נמצאה בולה עם השם 'גמריהו בן שפן', ומסתבר שאיש בשם זה מופיע בספר ירמיהו בתור סופר מלך יהודה – יהויקים. זה נותן לנו עוד רובד בסיפור, אנחנו מבינים שהיה איש אמיתי בשם הזה שחי 18 שנה לפני החורבן, וזה לא שם סמלי או מומצא. או למשל בחפירה בהר ציון מצאנו ידית של קנקן עם השם 'מעי בן נרא', ומסתבר שהיה אדם כזה, בשם מעי, בתקופת נחמיה והוא היה אחד הכוהנים שתקעו בחצוצרות בחנוכת חומות ירושלים ע"י עזרא ונחמיה. אני לא יודע אם זה אותו אדם, אבל זה אומר שהשם הזה היה קיים, וזה מחבר בין המקורות הכתובים שלנו והממצאים בשטח".