לא הרבה יודעים, אבל הביקוש לדבש בראש השנה עולה כל כך, עד שתצרוכת הדבש בתקופה זו מהווה כ-60% מצריכת הדבש השנתית בישראל. מאחורי כל צנצנת דבש ישראלית מסתתר עולם שלם של מלאכה עדינה, אתגרים טבעיים ואהבה עמוקה לארץ.
“להתערב כמה שפחות” – זה הכלל של תלם גלילי, דור שלישי לדבוראים (כוורנים) במכוורת איילת השחר, וגם אולי שיעור לחיים. בין שבוע מילואים לשבוע עבודה, הוא נע עם הכוורות בעקבות הפריחה ומביט בדבורים כמודל של ערבות הדדית ושונות שמחזקת את הכלל. ויש גם אתגרים – בצורת, מחסור במרעה, ריסוסים וגניבות. הוא מספר לנו על ההתמודדויות ועל הערכים שמחזיקים את הענף – שיתוף פעולה, אחריות לטבע וחיבור לארץ ולמסורת.
ארץ זבת חלב ודבש: ייחודו של הדבש הישראלי
מכוורת איילת השחר, הממוקמת בגליל העליון, מייצרת בין 8 ל־12 סוגי דבש בשנה, בהתאם לעונה ולפריחת הצמחים. הטעמים של המכוורת משקפים את הצמחייה הגלילית שמקיפה אותה ומאופיינים בטעמים ייחודים למקום כמו טעם תלתן או טעם שיזף. באופן דומה, דבשים שמיוצרים במרכז הארץ מאופיינים בטעמים הדריים, ודבשים שמיוצרים בנגב עשויים לרוב מפרחי אשלים. "לכל דבש יש טעם ייחודי שמשקף את האזור שלו, את העונה שבה הוא יוצר ואת תנאי מזג האוויר המשתנים", מסביר תלם גלילי שמנהל את הכוורת, יחד עם השותף שלו אהוד הלוי. "על ישראל נאמר שהיא ארץ זבת חלב ודבש, ובאמת הדבשים שלנו מראים כמה טוב ושפע הארץ הזאת יודעת לתת".
למרות המאפיינים הברורים של כל אזור ואזור, מנעד הטעמים עדיין משתנה מייצור לייצור. "הטעמים של הדבש לא קשורים רק למיקום של הכוורת, אלא גם מושפעים גם מהגשמים, מהטמפרטורה, מהלחות ומעוד גורמים שאנחנו לא תמיד יודעים ומבינים", מסביר תלם. "בתחום הזה רב הנסתר על הגלוי, כי הדבורים נעות עם התנודות של הטבע".
"אנחנו עוזרים זה לזה, אבל הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות זה להתפלל יחד לשנת ברכה"
מבצורת ועד גניבות: האתגרים בייצור דבש בארץ
למרות מגוון הטעמים שאפשר למצוא בישראל, כמות הדבש שמיוצרת כאן אינה גדולה, ומשמשת בעיקר לצריכה מקומית. מבט על המספרים מגלה שבישראל מיוצרים כ-3,500-3,000 טון דבש בשנה. מאחר שתצרוכת הדבש השנתית בארץ עומדת על כ-5,000 טון, הדבש הישראלי כמעט לא מיוצא החוצה, ואף יש צורך להשלים את הדרישה לדבש באמצעות יבוא מוצרים מחו"ל. התחרות עם השווקים הזרים מהווה אתגר לא קטן עבור יצרני הדבש המקומיים, שנאלצים להתמודד עם עלויות ייצור גבוהות ועם אתגרים ייחודיים שאין בכל מדינה אחרת.
האתגר המרכזי שמשפיע על ייצור הדבש בארץ הוא מחסור בגשמים. "השנה הזו הייתה שנת בצורת מאוד קשה, שגם זקני הכוורנים לא זוכרים כמותה", מתאר תלם. "במקום לקבל 30–35 קילו דבש מכוורת, קיבלנו רק 8–10 קילו. זה רבע תפוקה – והעלויות הן אותן עלויות."
אתגר נוסף שעימו מתמודדים הדבוראים בישראל, הוא מחסור בשטחי מרעה. "שטחי החקלאות והמרעה בישראל ממוצים עד תום", מסביר תלם. "זה מקשה עלינו למצוא מקום לכל הכוורות, וגם מקשה על הדבורים, שלא תמיד משיגות את המזון הדרוש להן".
קושי נוסף שהוא מנת חלקם של הדבוראים בישראל קשור בגניבת כוורות ובפגיעה מכוונת בדבורים. "לצערי אנחנו נאלצים להתמודד גם עם גורמים שלא רוצים לראות כאן חקלאות ישראלית ציונית", מודה תלם. "יש תושבים באזור שגונבים מאיתנו כוורות, ואפילו מרעילים את הדבורים כדי לפגוע בנו. רק לאחרונה ראינו הרעלה מסיבית של מאות אלפי דבורים בגליל כדי לפגוע בייצור הדבש לקראת ראש השנה".
מעבר לאתגרים המקומיים, קיימים גם אתגרים נוספים שמטרידים דבוראים מכל רחבי העולם, כמו טפילים ומחלות שמזיקים לדבורים, וגם ריסוסים שפוגעים בהן בצורה קשה. כל אלה הופכים את ייצור הדבש למלאכה מורכבת ויקרה. הפתרון של הדבוראים הוא לסייע זה לזה. "הכוורנים מתנהגים כמו הדבורים", מספר תלם. "אנחנו עוזרים זה לזה במה שרק אפשר – במציאת שטחי מרעה, בשמירה, בציוד, אבל הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות זה להתפלל יחד לשנת ברכה. כשיש שנה גשומה, אפשר לראות את כל הכוורנים מסתובבים בשטח עם חיוך מאוזן לאוזן".
אנחנו משתמשים בדבש לאכילה ולבישול, אבל בתרבויות העתיקות הדבש בכלל נתפס כתרופה
לא על התפוח לבדו: הדבש בתרבות הישראלית ובמסורת היהודית
במרבית הבתים בישראל, צנצנת הדבש מוחזקת בארון במטבח, ומשמשת לאכילה ולבישול. עם זאת, בשמאניזם ובתרבויות העתיקות הדבש לא נתפס כלל כמאכל, אלא כתרופה. "הדבש הוא חומר ריפוי מהטבע", אומר תלם גלילי. "זה לא סוכר מעובד – יש בו מינרלים, ויטמינים ואנזימים שמאוד בריאים לגוף, והוא יכול לשמש לטיפול בבעיות שונות. אם יש כווייה, למשל, אפשר למרוח דבש טרי על העור והוא ישקם אותו".
הסגולות הרבות של הדבש קשורות, לפי תלם, במלאכה הקפדנית של הדבורים. "הדבורה עוברת פרח-פרח ואוספת עם הקשית הקטנה שלה צוף, מעבירה אותו לכוורת, ויוצקת אותו בתוך תא המשושה. בתוך התא הדבורים מאדות את הדבש ומוציאות ממנו את הנוזלים כדי שיהיה מרוכז ויוכל להישמר שנים רבות", הוא מתאר. "התפקיד שלנו, כדבוראים, הוא להתערב כמה שפחות, ולאפשר לדבורים לייצר את הדבש בצורה הכי טבעית שיש".
תלם מדגיש כי מעבר ליתרונות האוניברסליים של הדבש, לדבש הארצישראלי יש יתרונות משלו. "הרמב"ם דיבר על כך שאדם צריך לאכול מהמזונות שגדלים בסביבתו ולפי העונה שבה הם גדלים", הוא אומר. "ובאמת, אנחנו רואים שההרכב של הדבש משתנה ממקום למקום ובין עונות השנה. הדבש האביבי, למשל, דליל יותר מהדבש הקיצי, ומביא ערכים אחרים לגוף".
הרמב"ם בכתביו התייחס גם לדבש עצמו, וציין כי הדבש "יפה לזקנים" – כלומר שביכולתו לרפא ולחזק את הגוף. בחינה מעמיקה יותר של הכתבים היהודיים מגלה שהרמב"ם בהחלט לא היה הראשון שהתייחס למעלות הטובות של הדבש. כבר בתנ"ך יש למעלה מ-50 אזכורים שלו, כ-20 מתוכם מופיעים כחלק מהביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" – ומכאן אנחנו למדים שהדבש ייצג את השפע של ארץ ישראל. אזכור מעניין נוסף לדבש מופיע בספר משלי: "צוּף־דְּבַשׁ אִמְרֵי־נֹעַם מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם" (משלי טז, כד). הכוונה כאן, שדברי נועם – ממש כמו דבש – גם טובים לנפש וגם מרפאים את הגוף.
מכאן התפתחו במרוצת השנים ביטויים רבים ששגורים בפינו עד היום כמו "מתוק מדבש", "ירח דבש", ו"הכול דבש". הדבש מופיע גם בתרבות הישראלית, למשל בשירה של נעמי שמר "על הדבש ועל העוקץ", וכמובן הוא נוכח גם בכמה מנהגים יהודיים, שהנפוץ שבהם הוא אכילת תפוח בדבש בראש השנה. מנהג נוסף הוא למרוח דבש על אותיות ה-א'-ב' ביום הראשון ללימודים, ולתת לילדים הצעירים ללקק את הדבש כדי שהתורה תהיה מתוקה עבורם.
"כשליש מהאוכל שמגיע אלינו לצלחות לא קיים בלי הדבורים. יש לכך משמעות אדירה לטבע ולאנושות"
קטנות אך חשובות: התרומה החיונית של הדבורים
הדבורה, על גודלה הזעיר, היא אחד מהיצורים החשובים ביותר בעולם כולו. למעשה, בלי דבורים, יצורים רבים בטבע, ובכללם בני האדם, פשוט לא יוכלו להתקיים – או כפי שניסח זאת אלברט איינשטיין: "ביום שבו ייעלמו הדבורים, ייוותרו לבני האדם רק ארבע שנים לשרוד על פני כדור הארץ". המשפט של איינשטיין נשען על התפקיד החשוב שהדבורים ממלאות בהאבקת הצמחים. "כמעט כל הפירות והירקות שאנחנו אוכלים נזקקים להאבקת הדבורים", אומר תלם. "זה אומר שכשליש מהאוכל שמגיע אלינו לצלחות לא יהיה קיים בלי הדבורים. יש לכך משמעות אדירה לטבע ולאנושות".
הדבורים נמצאות כבר שנים רבות בסכנת הכחדה, ולא פעם נשמעות טענות שלפיהן המכוורות הן שפוגעות בדבורים. תלם גלילי מכיר את הטענות הללו, אך מבהיר כי ייצור הדבש כשלעצמו אינו פוגע בדבורים. למעשה, מעבר לייצור הדבש, התפקיד של הדבוראים הוא לטפח את הדבורים – ולא סתם קוראים להם באנגלית Beekeeper.
אחד הגורמים המרכזיים שכן פוגעים בדבורים הוא הריסוס החקלאי. למרות הניסיונות הרבים למנוע מדבורים לבוא במגע עם ריסוס, במציאות של היום זה בלתי נמנע, ודבורים רבות נפגעות מריסוס בצורה קשה. את המחיר משלמים גם הדבורים וגם הדבוראים. תלם משתף שרק בשנה האחרונה הם נאלצו להרוס כמעט 200 כוורות שנפגעו מריסוסים, ומובן שמדובר במהלך בעל משמעות כלכלית כבדה.
גם אורח החיים האורבני של בני האדם לא מיטיב עם הדבורים. "יש פחות ופחות שטחי מרעה ויותר ויותר שטחים בנויים, מפעלים וכבישים", מפרט תלם. "זה פוגע מאוד בתנועה של הדבורים ובמזון שלהן".
למרות שייצור הדבש עצמו לא פוגע בדבורים, תלם כן לוקח אחריות על שני דברים שקשורים בצד שלו: "אנחנו מעבירים את הכוורות ממקום למקום מדי כמה שבועות בהתאם לפריחה, והתנועה הזאת לא מקילה על הדבורים שנאלצות ללמוד בכל פעם להתמצא מחדש", הוא מודה. "נוסף על כך, אנחנו לא תמיד מצליחים לדאוג לכוורת בתדירות הנדרשת, במיוחד עכשיו כשרבים מהדבוראים – ואני ביניהם – נמצאים במקביל בשירות מילואים. השאיפה היא לבקר כל כוורת לפחות פעם בשבועיים, וכשלא מגיעים לזה אז לפעמים לא מספיקים לתפוס בעיות בזמן".
מול הסכנות הרבות שאורבות לדבורים, יש גם לא מעט דרכים לעזור להן – גם כיצרנים וגם כצרכנים. "המכוורת שלנו, ומכוורות קטנות ובינוניות נוספות, מקפידות לייצר דבש בצורה אחראית שלא פוגעת בדבורים", אומר תלם. "זה אומר, בראש ובראשונה, לא ליפול לדפוסים תעשייתיים של ייצור במסות שגם מקשים על הדבורים וגם באים על חשבון איכות הדבש".
לפי תלם, כאן נכנסת גם האחריות שלנו כצרכני דבש. "אנשים צריכים לקנות ממכוורת שמייצרות דבש באופן מוקפד ואחראי, ולא מהמכוורות הגדולות שמערבבות סוגים שונים של דבש", הוא אומר. "מעבר לאיכות של הדבש, המכוורות הקטנות גם מצליחות לדאוג לדבורים בצורה יותר מיטבית, ולשמור עליהן בשביל כולנו".
אנחנו לא תמיד מצליחים לדאוג לכוורת בתדירות הנדרשת, במיוחד עכשיו כשרבים מאיתנו הדבוראים נמצאים במקביל בשירות מילואים"
לקחת כפית דבש בבוקר ולשמוח
העיסוק במכוורת גובה מתלם גלילי זמן רב, ובכל זאת הוא מצליח לנהל במקביל גם שירות מילואים פעיל. "אני נמצא שבוע במילואים-שבוע בעסק, ומצליח להחזיק את הכול רק בזכות אשתי והשותף שלי", מספר תלם. "מבחינתי, זאת זכות גדולה להיות גם חקלאי וגם לתרום לצבא ההגנה לישראל".
מהמילים של תלם עולה אהבה רבה לא רק לדבורים ולדבש, אלא גם לארץ ולאדמה. "האהבה לטבע וארץ ישראל הייתה מושרשת בבית שלי מילדות", הוא משתף. "אני חושב שבמקצוע הזה חייבים להיות מחוברים לארץ – לאדמה שלה, לטבע, לבעלי החיים".
השילוב בין עולם החקלאות לעולם הצבאי גם הביא את תלם להתבונן בדבורים בצורה מעט אחרת, והוא משוכנע שיש לנו לא מעט מה ללמוד מהן, במיוחד בתקופה המורכבת שבה אנחנו נמצאים. "הדבורים מראות לנו איך ערבות הדדית מקדמת את הפרטים אל עבר מטרה משותפת: הישרדות", הוא אומר. "נוסף על כך, הן מלמדות אותנו כמה חוסן יש בשונות. בכוורת כל הדברים נולדו מאותה אם, אבל יש כ-20 אבות שונים. בזכות זה כל דבורה היא שונה ומביאה תרומה אחרת לתוך המשפחה. אני מקווה שגם אנחנו נלמד את הכוח של השונות ונבין שבחברה שלנו יש מקום לכולם, ושצריך את כולם. לזה אני מייחל – שנכבד זה את זה, שנראה את האחר, ושנחיה בהרמוניה כמו דבורים בכוורת. זה לא דורש הרבה – אפשר להתחיל בכך שניקח כפית דבש על הבוקר, וכבר נהיה שמחים וטובים יותר".
