"בנטיעת השתילים יש גם נטיעת תקווה"

פגיעה ביערות היא שהפכה לראשונה את ט"ו בשבט, "ראש השנה לאילן" כדברי המשנה, לחג נטיעות ציוני. לטענת פרופ' חזקי שוהם, את ההשראה לכך קיבל הסופר והמחנך העברי חיים אריה זוטא מ"יום העץ" שקבעה מדינת נברסקה בארה"ב בסוף המאה ה-19, על רקע נזקי התיעוש המודרני שגרמו לפגיעה ביערות, יום שהפך לחג לאומי שנתי והתפשט לרחבי אמריקה וקנדה ומשם לאירופה. זוטא חשב שגם ארץ ישראל המתחדשת זקוקה לטקסי נטיעות והתעקש על הצמדת יום העץ הארץ-ישראלי למועד ט"ו בשבט, למרות שאינו אידיאלי מבחינה אקלימית.

פגיעה ביערות הארץ היא אחת ההשפעות הפחות מדוברות של המלחמה הנוכחית, שניכרת בנוף השטחים הפתוחים בצפון הארץ ובדרומה. "היקף השריפות בכלל השטחים הפתוחים הגיע לכ-200 אלף דונם", אומר ד"ר גלעד אוסטרובסקי, היערן הראשי של קק"ל, "מתוכם נשרפו 20 אלף דונם של שטחי יער הנמצאים בניהול קק"ל. מדובר בהיקף עצום של יער שרוף. לשם השוואה, 20 אלף דונמים הם כמעט פי שניים מהיקף שטחי היער שנשרפו בשריפת הרי ירושלים בשנת 2021".

אילו יערות נפגעו?

"חלק גדול מהעצים השרופים הם ביער ביריה בגליל העליון, אחד היערות המוכרים והאהובים ביותר, ונשרפו גם חלקים מרכס הרי נפתלי ומיער ברעם. בחזית הצפונית, לאורך גבול הצפון, הגליל והגולן, נשרפו שטחי יערות בהיקף רחב. אבל הקטגוריה של שטחי יער כוללת לא רק שטחים בעלי צפיפות יערות גבוהה. לפי ההגדרה הסטטוטורית, יער כולל את מגוון המופעים של שטח פתוח, עם צפיפויות שונות של עצים. כלומר, לא רק חורש טבעי אלא גם שטחים עם כל צומח טבעי אחר. בדרום הפגיעה היא בעיקר ביערות במובן הזה של שטחים פתוחים".

אילו פגיעות אתם מוצאים בשטחים הפתוחים בדרום?

"באזור עוטף עזה והנגב המערבי מצאנו הרבה פגיעות בתוואי השטח כתוצאה ממה שאנחנו מכנים 'הפרה של שטחים'. הכוונה לפגיעה בקרום הקרקע כתוצאה מצרכים צבאיים ומבצעיים כמו למשל נסיעה הלוך ושוב של כלים כבדים שהורסת את כל בית הגידול הטבעי. כתוצאה מההפרה אין אחיזה של הצומח בקרקע, מה שגורם בין השאר לסחף של קרקע בחורף. זאת קרקע שמאבדת את הפוריות שלה".

"להרבות עצים בארץ זה תמיד חיוני, עם או בלי מלחמה. לשמחתי, עדיין יש הרבה מאוד ביקוש לקבלת שתילים לט"ו בשבט, והשתילים מגוונים בהרבה מבעבר. ב-20 השנים האחרונות יש יותר דגש על שתילת מגוון עצי חורש ארץ-ישראליים"

רחפנים עוקבים אחרי היקף הנזקים

איך אתם עוקבים אחרי היקף הנזקים בזמן מלחמה?

"מיפוי הנזקים מתבצע הן בצורה קרקעית, רכובה ורגלית, והן באמצעים של חישה מרחוק. בעיקר בזמן המלחמה, קיבלנו מידע ממגוון של אמצעים גם בשטחים שהיו בלתי נגישים, מלוויינים עד לרחפנים. היום אנחנו יודעים להבין מתוך הצילום הלווייני לא רק את היקף השטח הפגוע אלא גם את עוצמת השריפה וחומרתה, ובהמשך נוכל להיעזר בתצלומי הלוויין גם כדי לאמוד את קצב ההשתקמות של הצומח".

מהו הצפי לשיקום?

"יש לנו שיטת עבודה סדורה רב-שנתית שכוללת שלושה שלבים עיקריים. הראשון שבהם הוא מיפוי בעיות הבטיחות בשטחים הפתוחים: עצים שקרסו על דרכים או על ספסלים או עצים שהיציבות שלהם התערערה ויש בהם סכנה. השלב השני מגיע אחרי המתנה של חורף אחד לפחות. עם בוא האביב והקיץ ממפים את השטחים שבהם עצים שנשרפו שוכבים על הארץ, כדי לפנות אותם. השיקולים הם אקולוגיים, שיקולי נוף ושיקום. המשימה הזאת מורכבת למדי והשלב הזה יכול לקחת עוד שנה".

זה תהליך ממושך מאוד. מהו השלב השלישי?

"לפני השלב השלישי אנחנו מחכים עוד כמה שנים, סדר גודל של חמש שנים, כדי לראות איך מתחדש הצומח – למשל, אם יש נביטות חוזרות של מינים מחטניים שנוטים דווקא לנבוט מצוין אחרי שריפות. אנחנו רוצים לראות אילו עצים הצליחו להתחדש וללבלב, ואז אנחנו מעריכים איפה צריך לתמוך בשטחי היער באמצעות מניעת רעייה או גידור, ואז גם מחליטים אם לבנות תוכנית נטיעה רב-שנתית ורב-שלבית. יש עצים, כמו הארז למשל, שלא מתחדשים מעצמם, ולכן אותם אנחנו נחדש מייד, ולא נמתין. לעומת זאת, עץ האורן אומנם נוטה להידלק ולהישרף מהר אבל יש לו יכולת השתקמות נהדרת. בערך חמש או שבע שנים אחרי השריפה אנחנו צריכים לדלל את הזריעים – הנביטות הצעירות שלו".

כלומר, חלק מהשיקום הוא דווקא דילול?

"כן. אנחנו מדללים את הזריעים של עצי האורן כדי לאפשר מרחב מחיה לעצים הנותרים. כמו כן, כשאנחנו מעצבים את היער החדש אנחנו לוקחים בחשבון הפחתת סכנה של שריפות, אז בחלק מהמקומות – בייחוד בקרבת מקומות מועדים לפורענות – אנחנו מדללים את היער במכוון כדי שאם תפרוץ אש היא תהיה מבוקרת יותר ולכוחות הכיבוי תהיה גישה נוחה אל האש".

"מעבר להיבטים האידיאולוגיים של הפרחת השממה, היער הוא מקום של רווחה, של תרבות פנאי ומרגוע. ראינו את זה בתקופת הקורונה, כשמרחבי היער סיפקו מרחב פתוח חיוני, שהוא גם רחוק ממפגעי רעש וזיהום אוויר"

מנצלים את החג כדי להרבות עצים

ט"ו בשבט בפתח. האם הנטיעות הציבוריות היום חשובות כבעבר?

"לנטיעות יש מקום חשוב, בייחוד בדרום. בצפון יש לצמחייה יכולת התחדשות חזקה, אבל בדרום, בעוטף עזה, יש מקומות שבהם לא תהיה התחדשות טבעית, וברור שכדי להחזיר את היער ואת הצמחייה צריך לטעת. אנחנו מנצלים את החג כדי להרבות עצים – גם בתוך העיר וגם מחוץ לה. להרבות עצים בארץ זה תמיד חיוני, בטח בהקשר של שינויי האקלים, עם או בלי מלחמה. לשמחתי, עדיין יש הרבה מאוד ביקוש לקבלת שתילים לט"ו בשבט, והשתילים מגוונים בהרבה מבעבר – ב-20 השנים האחרונות יש יותר דגש על שתילת מגוון עצי חורש ארץ-ישראליים".

למה בעצם כל כך חשוב שיהיה יער בישראל?

"מעבר להיבטים האידיאולוגיים של הפרחת השממה, היער הוא מקום של רווחה, של תרבות פנאי ומרגוע. ראינו את זה בתקופת הקורונה, כשמרחבי היער סיפקו מרחב פתוח חיוני, שהוא גם רחוק ממפגעי רעש וזיהום אוויר. נוסיף לזה את חשיבותו של היער לנוכח שינויי האקלים. היער נותן קירור מקומי וצל, ממתן את הטמפרטורות ויכול גם לווסת או להאט זרימת מי נגר ושיטפונות. עם שינויי האקלים הגשמים נעשים עוצמתיים יותר וחשיבות היער בוויסות אירועי הקיצון גוברת. על כך יש להוסיף שהיער תומך במגוון אקולוגי עשיר של בעלי חיים וצמחים ותורם להאבקה של גידולים חקלאיים, כך שהוא תורם הן לסביבה הטבעית והן לסביבה החקלאית".

כיהודים, אמור להיות לנו יחס מיוחד לעצים?

"במקרא יש אזכורים יפים של היחסים הייחודיים בין האדם לעצים. למשל, הפסוק היפה מספר דברים, שלפיו בשעת מצור אסור לכרות את עצי הפרי מתוך נימוק שהוא בעצם שאלה: 'כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה'. כלומר, עץ אינו אדם ואין להתייחס אליו כאויב. יש גם אמירות יפות אצל חז"ל בדבר חשיבות הנטיעות. רבן יוחנן בן זכאי אומר ש"אם הייתה הנטיעה בתוך ידך ויאמרו לך הרי משיח בא" – עליך קודם לטעת את הנטיעה ורק אחר כך ללכת ולקבל פני המשיח. העץ מסמל במסורת היהודית את מה שיימשך דורות אחרינו, ולכן אנחנו צריכים לדאוג לו ולטפח אותו".

מה לדעתך צריך לעשות כדי לשמר את היערות?

"יש לנו חובה לשמור על היערות מפני לחצי הפיתוח הבלתי נגמרים ואפילו להרחיב את שטחי היער בנטיעות וליצור רציפות של שטחי היער, שלא יהיו מקוטעים. היער הישראלי פתוח לכל עבר. זהו מרחב חופשי לכל אדם, שהכניסה אליו לא מותנית בתשלום, בשונה משטחי טבע אחרים כמו שמורות טבע. זה הופך אותו למרחב פנאי בעל ערך ייחודי לכל הקבוצות בחברה הישראלית".

איך הפתיחות הזאת באה לידי ביער הישראלי?

"ביוני השנה נערך באוניברסיטת בן־גוריון הכנס השנתי של מחקרי יער ושטחים פתוחים, מתוך רצון לתת תשומת לב לדרום, דווקא בעת הזאת. דובר שם למשל על הצורך לעבוד עם האוכלוסייה הבדווית. הרבה משפחות של בדווים מבלות ביערות מיתר ולהב, ואנחנו פועלים להבין מהם הצרכים שלהם וכיצד אפשר לעבוד יחד על צמצום פגיעה בטבע, כמו למשל בנושא פסולת, ובין השאר מהם הצרכים הייחודיים להם בהקשר של הדרכה ושילוט בערבית".

מסר של התחדשות דרך הצומח

אוסטרובסקי משמש גם בתפקיד ראש אגף הייעור בקק"ל. לא הרבה יודעים שקק"ל אחראית על כל שטחי היער בישראל, על פי אמנה שנחתמה בינה לבין המדינה בשנת 1961. אגף הייעור הוא גוף המטה שאחראי על התוויית מדיניות ההדרכה, ההטמעה והבקרה על תוכנית העבודה בהקשר של מערך הייעור. "המטרה הגדולה של אגף הייעור היא להבטיח ניהול בר קיימא של היער בשלושת המרחבים – צפון, מרכז ודרום. זה כולל למשל טיפוח מגוון של תצורות ומופעי יער שונים, הן מבחינת מיני העצים והן מבחינת הרכב הצומח".

למה חשוב הגיוון הזה?

"ליער מגוון יש הרבה יותר חוסן לעמוד בתעוקות אקלימיות. למשל, מצב קשה של יובש, בצורת והתקפות מזיקים. המגוון הוא מרכיב יסודי בחוסן, ולכן זאת מטרת-על שלנו. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מערכות הייעור של קפריסין ויוון, כי יש הרבה דמיון בין הארצות הדרומיות באירופה ואגן הים התיכון מבחינת סוגי העצים, האקלים ואתגרי הייעור".

לסיום, בהקשר של ט"ו בשבט: איך יכולים ילדי ישראל לתרום ליערות ישראל?

"אין כמו נטיעה. הפעולה הזאת מקרבת לאדמה, במיוחד כאשר היא שלובה בהבנה שלא מדובר רק בהנחת השתיל באדמה אלא גם בטיפוח ארוך שנים שלו. הייתי רוצה שהנטיעות ילוו בביקורים לאורך שנים, כדי להראות כמה צריך להגן על השתילים כדי שישרדו. מבחינתי, המסר של ט"ו בשבט הוא גם מסר של התחדשות דרך הצומח – יכולת התחדשות שלנו כחברה שעוברת תקופה קשה. בנטיעת השתילים יש גם נטיעת תקווה. הייתי רוצה שילדים, וגם מבוגרים, יראו את עצמם כשגרירים של היער והשטחים הפתוחים, שישמרו עליו מטופח ונקי, וילמדו ליהנות ממה שיש לו להציע לנו".