להציל את שמירת ההלכה של נשים: ספר חדש

לפני כמה שנים זיהתה הרבנית טיקוצ'ינסקי מצוקה בשמירת ההלכה אצל נשים דתיות. "אני מוטרדת מאוד מהנושא הזה בשנים האחרונות, כי אני מבינה שזה צומת מאתגר, של מפגש מאוד מאוד קשה", היא מספרת. את הקושי היא מסבירה משתי זוויות: "בעצם אנחנו רואים היום שינוי אדיר שחל במציאות בהקשר של נשים. בדורות האחרונים נשים נחשבות שוות לגברים לכל דבר ועניין, מלבד העולם הדתי. כך נוצר אצל הרבה נשים דיסוננס מאוד גדול בין הדרך שבה ההלכה מתייחסת אליהן לבין היחס שהן מקבלות במרחבים אחרים והיחס שלהן אל עצמן. הדיסוננס הזה מרחיק נשים מההלכה. נוסף למצוקה האישית, עולות שאלות מתוך עולם ההלכה: האם מה שהיה הוא שיהיה וההלכה לא משתנה לעולם, או ששינוי מהותי במציאות מוליד גם הסתכלות שונה על ההלכה?"

כבר כמעט 20 שנה הרבנית ד"ר והעו"ד מיכל טיקוצ'ינסקי מלמדת הלכה לנשים. כשהקימה את התוכנית ללימוד ההלכה לנשים ב"בית מורשה", היא לא תיארה לעצמה כמה מהר יקרה השינוי בעולם התורה. כיום, היא חברה בהנהלת ארגון רבני צהר, ועומדת בראש בית המדרש לנשים במכללה האקדמית הרצוג והתוכנית לכתיבה הלכתית בבית המדרש במגדל עוז, ובימים אלה היא עובדת על סדרת ספרים חדשה, שתכיל דיון שיטתי בכל סוגיות ההלכה שפוגשת האישה הדתייה בחייה, מעין "שולחן ערוך" לנשים.

נפגשנו איתה לריאיון על שמרנות מול שינוי, על לימוד הלכה לנשים ועל המפגש המורכב בין נשים לעולם ההלכתי וגם על ספרה החדש "חיים היא", שראה אור לאחרונה ועוסק בנקודות המפגש המרכזיות של נשים והלכה.

"האם מה שהיה הוא שיהיה או ששינוי מהותי במציאות מוליד גם הסתכלות שונה על ההלכה?"

נאמנות כפולה

החשיבה בשתי זוויות מאפיינת את הרבנית טיקוצ'ינסקי באופן כללי בפסיקה שלה: לצד העיסוק בנשים עצמן ובצרכים הרוחניים וההלכתיים שלהן, הנאמנות הראשית שלה היא לטקסטים ההלכתיים והמסורתיים. "ההלכה חשובה לי, אני מבינה את הערך של ההליכה עקב בצד אגודל. אני מודעת למחירים, אני יודעת שיש נשים שאין להן את הסבלנות להמתין. אבל אם אני לא מוצאת את הדרך להראות שכבר בהלכה יש מקור לשנות, אני אשאר עם העמדה השמרנית. אני אציף אולי את הקושי, ואני אדבר על המחיר שמשלמים על זה, אבל אני לא אזוז מההלכה".

אולי בגלל אותה שמרנות, הרבנית טיקוצ'ינסקי לא עוסקת בשאלות הדרמטיות של תפילות שוויוניות או קריאת התורה לנשים. "אני באופן אישי לא מצליחה כל כך להתחבר לזה, הרבה לפני שהשאלה ההלכתית מגיעה אליי לדיון", היא מסבירה. "נוסף על כך, מורכב להתייחס לתופעות האלה מזווית הלכתית בראייה כוללת, כי יש המון שאלות הלכתיות שמרכיבות את הנושא. אני היום מתעסקת יותר בשאלות שנוגעות למצבים יותר עדינים מאשר תפילות שוויוניות, שמבחינה הלכתית יותר קל להוכיח אותם והן גם חשובות ומשמעותיות לקהל רב יותר של נשים".

"אציף את הקושי ואדבר על המחיר שמשלמים על זה – אבל לא אזוז מההלכה"

ובכל זאת, הדילמה בין שמרנות ושינוי נוכחת בכל סוגיה שהיא נוגעת בה. בספר, הסוגיה הזו מקבלת ביטוי בסוגיית ברכת ה"זימון" בסעודה לנשים, שבה היחס בין שמרנות והלכה דווקא הפוך מזה שהיינו חושבים. "לאורך הדורות התקבע מצב שנשים לא מזמנות. ומצד שני, כשאת פותחת את מקורות ההלכה, דווקא שם נשים כן מזמנות", מסבירה טיקוצ'ינסקי, "אז בתחום הזה השינוי הולך יד ביד עם הטקסטים ההלכתיים, והשמרנות היא עניין של הרגל ומנהג".

דוגמה נוספת היא נושא התפילה: "נשים לא חייבות להתפלל במניין, אבל הן כן חייבות להתפלל. היום הרבה נשים לא פותחות סידור. כלומר, זה לא חלק מסדר היום שלהן, והן מורגלות לחשוב שהן לא חייבות בזה". במקרים כאלה, הרבנית טיקוצ'ינסקי בוחרת להציף למודעות את ההלכה, אבל עם מתן כבוד למנהג המסורתי. "אני לא אוותר ואשלים עם זה שנשים רחוקות מהדרישה ההלכתית. אני חושבת שראוי וחשוב להשמיע את המקורות האלה, אבל אני כן אגיד שמי שלא נהגה יש לה על מי לסמוך – במקרים שבהם יש על מי לסמוך, כמובן. אני אמצא את השפה לתת לזה מקום".

ילדים – מטרד או ברכה?

למרות השמרנות שלה, הרבנית טיקוצ'ינסקי מצאה את עצמה חלק ממהפכה. עצם העובדה שהיא לומדת ומלמדת תורה, ואפילו פוסקת הלכה, היא שינוי היסטורי שאת ההשלכות שלו עוד אי אפשר להעריך. "אני חושבת שהרבה אנשים סקרנים לדעת אם הפתיחה של עולם התורה בפני נשים הביאה איזושהי שפה חדשה, ואולי תאפשר איזושהי נימה חדשה בהלכה", היא מדגישה.

"לדעתי, כדי לענות על השאלה הזו צריך קצת יותר פרספקטיבה. אני חושבת שפחות מ-30 שנה עברו מאז שנשים הצטרפו לעולם בית המדרש באופן כללי, ולעולם של פסיקת הלכה עוד הרבה פחות. ואנחנו לא מדברים על המון נשים – היום אפשר לדבר על קרוב ל-50 נשים כאלה בסך הכול. אז אנחנו עדיין לא מדברים על תופעה שהיא מספיק נרחבת כדי לעקוב אחריה ולהצביע על מגמות".

ובכל זאת, הרבנית טיקוצ'ינסקי מעידה על שינוי אחד שנגרם מכך שנשים עוסקות בהלכה: היכרות אינטימית של הפוסקת עם עולמה של השואלת, אשר מביאה למבט חדש על הטקסטים. "אני די בטוחה שבהקשר של פסיקה לנשים יש תנועה שנובעת גם מהבנה של הסיטואציה מבפנים, וזה לא נוגע רק להלכות נידה. אפילו עצם החוויה של להיות בעזרת נשים, או המתח שבין תפילה וילדים. בסוף, למרות שהיום הגברים מאוד מאוד מעורבים בגידול הילדים, המתח הוא הרבה יותר משמעותי אצל נשים".

בהקשר זה, היא נותנת דוגמה מעניינת למקרה של דיוק בפרספקטיבה הנשית שעשוי להשליך על ההלכה: "למשל, כשדנים בהלכה בנושא של הפרעה בתפילה – איך צריך לנהוג כשהילדים מפריעים להתפלל, ההנחה של ההלכה היא שצריך להסיר את המטרד כמה שיותר מהר ולהמשיך להתפלל. אבל אי אפשר לפסוק ככה לאישה, כי לטפל בילד ולענות לצרכים שלו זה המצב הקיומי שלה. נתינת המענה לילד היא לא משהו שצריך להסיר אותו".

רצויות בבית הכנסת

מתוך ההיכרות עם עולמן של הנשים, טיקוצ'ינסקי טוענת כי גם הטקסטים מקבלים פתאום אור חדש. זה קרה לה לאחרונה כשהגיעה לדיון בשאלת המחיצה בבית הכנסת. "באופן קלאסי יש שלושה שיקולים הלכתיים חלופיים שמשפיעים על אופי ההפרדה בבית הכנסת – שלא יתערבו, שלא יראו זה את זה, ושלא יבואו לקלות ראש. כל אחד מן השיקולים משפיע על החלטות כמו גובה ועובי המחיצה. אבל לאחרונה חזרתי אל המקורות שמהם לומדים על המחיצה, וגיליתי דבר חדש".

את עזרת נשים תיקנו בשמחת בית השואבה בבית המקדש. המשנה מספרת שבתחילה הייתה במקדש מעין "מסיבה מעורבת", אשר הביאה בסופו של דבר להתנהגות לא ראויה במקדש. אבל לטענתה של הרבנית טיקוצ'ינסקי, כחלק מן התקנה במשנה מופיע שיקול נוסף: "שיהיו הנשים רואות מלמעלה". "לי מאוד ברור מהמשנה שלא רק רצו להפריד, אלא גם בד בבד לאפשר לנשים להיות חלק מהחגיגה. לא אומרים לנשים 'אז תשבו בבית', אלא 'בואו נבנה לכן מקום שממנו תוכלו לראות את המתרחש ולהיות חלק'".

"זה נורא חשוב, כי יש נשים שכל השנים האלה מחיצה גרמה להם להרגיש לא רצויות בבית הכנסת, כשלמעשה, לפחות מבחינת חז"ל, יש עניין הפוך. בסוף, הקריאה המחודשת של ההלכה לא רק באה להוליד רפורמות חיצוניות, אלא גם לקרב נשים לעולם שהיה חסום בפניהם", מסבירה טיקוצ'ינסקי. "כולנו רוצים נשים שמחוברות לעשייה ההלכתית, שמחוברות לעולם של תורה, שמרגישות שההלכה רואה אותן, אז קריטי בעיניי להציף את הנקודות שבהן זה נמצא".

"ההתנגדות לבחינות נובעת מהחשש שנשים תדרושנה אחר כך לכהן כרבניות. שם הסערה האמיתית"

פולמוס הבחינות לרבנות

למרות התפיסה שכולם רוצים נשים שמחוברות לתורה ולהלכה, יש היום פולמוס גדול בנושא לימוד התורה לנשים. לאחרונה פסק בג"ץ כי על הרבנות הראשית לאפשר לנשים להיבחן בבחינות ההסמכה לרבנות. לטענתה של הרבנית טיקוצ'ינסקי, לא הבחינות הן הבעיה האמיתית. "מבחינה הלכתית אין שום מניעה שנשים תיבחנה על הידע שלהן, וזה לא משנה איזה מבחן. ההתנגדות לבחינות נובעת מהחשש שנשים תדרושנה אחר כך לכהן כרבניות. שם הסערה האמיתית". ובאמת, בנושא הזה יש סיבה לסערה. "השאלה אם נשים רשאיות לכהן ברבנות היא שאלה שיש מה לדון בה. זו מערכה שלדעתי עוד לא הגיע זמנה, ואני לא יודעת לומר מה תהיה עמדתי. כרגע אני חושבת שזה פשוט לא רלוונטי. רוב הציבור לא בשל לדבר הזה, וזה עדיין לא דיון אמיתי".

אז למה בכלל נשים רצו לגשת למבחנים, אם לא כדי לכהן כרבניות? לרבנית טיקוצ'ינסקי יש הסבר: "כבר 17 שנים יש תוכניות הלכה לנשים, והיום כל תוכנית שמכבדת את עצמה מקיימת מבחנים בסטנדרט שעקרונית הוא זהה לזה שגברים צריכים לעבור כדי לקבל סמיכה לרבנות. הבחינות של הרבנות הן פשוט הדרך היום כדי לקבל קרדיטציה אקדמית והטבות כלכליות, ולכן הרבה נשים מרגישות שיש אפליה".