מה עובר לכם בראש כשאתם חושבים על תאילנד? תנו לנו לנחש: חופים בתוליים, מקדשים מרהיבים, שווקים אותנטיים, דוכני אוכל ו… בתי כנסת?
יהודים הם לא בדיוק סימן ההיכר של המדינה הטרופית היפה, אבל שלא במפתיע, קומץ יהודים הגיעו גם לשם לפני יותר מ-300 שנה. אז איך עזר מלך תאילנד לפתור את משבר בני הערובה בשגרירות בשנת 1972 ולמה קוראים לבית הכנסת הספרדי “אבן חן”? על הקהילה הדינמית בתאילנד, בפרק נוסף בסדרת “הפסיפס היהודי”.
היהודי הראשון: מתרגם בריטי
יהודים הגיעו לתאילנד עוד במאה ה-17, בתקופת ממלכת איוּטְהָאיָה, ששלטה בחלק מהאזור שהיום מוכר כתאילנד משך מאות שנים, מאז 1351 ועד המאה ה-18. איוטהאיה היתה אימפריה אזורית עם כוח ימי ניכר, שהכוח היבשתי שלה התבסס על פילי מלחמה.
מיסיונרים מספרד דיווחו עוד בשנת 1601 כי פגשו בסוחרים יהודים שבנו בית כנסת במקום ושמרו באדיקות על דתם, אך לא ידוע היכן היה אותו בית כנסת. היהודי הראשון שאנחנו פוגשים ממש בשמו הוא אברהם נבארו (Navarro), שבשנת 1683 הגיע לממלכה כמתרגם מטעם “חברת הודו המזרחית” הבריטית – החברה שניהלה את המסחר של האימפריה הבריטית עם הודו וסביבתה – ואפילו ביקר בחצרו של המלך נראי (Narai) הגדול שהתחיל לרקום אז קשרים עם בריטניה וצרפת.
באותה תקופה, ממלכת איוטהאיה עוד נקראה על ידי שאר העולם “ממלכת סיאם” (מכאן גם לקוח שמו של החתול הסיאמי, שטופח במקדשים הבודהיסטיים בתאילנד). אבל התושבים עצמם קראו לעצמם “תאים”, ולממלכה שלהם הם קראו “קרונג תאי”, שפירושה “מדינת התאים”. רק במלחמת העולם השנייה, אחרי שהיא נכבשה על ידי יפן, הוחלף שמה מ”סיאם” ל”תאילנד”. אומנם שמה הוחזר ל”סיאם” עם סיום המלחמה, אך בשנת 1949 הוא הוחלף בשנית ל”תאילנד”, וכך אנחנו מכירים אותה היום.
95% בודהיסטים
התיישבות יהודית קבועה בתאילנד לא הייתה לפני סוף המאה ה-19: בסביבות שנת 1890 התיישבו בבנגקוק כמה משפחות יהודיות ממזרח אירופה, רובן עסקו במסחר. רק החל משנות ה-30 של המאה ה-20 החלו להגיע לתאילנד יהודים אשכנזים מגרמניה וברה”מ, שברחו מהאפליה והרדיפות, וגם הם התיישבו בבנגקוק. בשנות ה-70 הוצבו בתאילנד כמה יהודים אמריקאים ואיתם גם קציני דת, ששימשו הרבנים הראשונים של הקהילה בתאילנד. מאוחר יותר, בעיקר לקראת סוף שנות ה-70, הצטרפו גם יהודים פליטים מאיראן, עיראק ואפגניסטן, ומאוחר יותר – גם ישראלים. אך היישוב היהודי בתאילנד נותר מצומצם יחסית: אוכלוסיית תאילנד מגיעה כיום לכ-70 מיליון, מהם כ-95% בודהיסטים, ואילו היהודים במדינה מונים כ-1,000 תושבים.
רופא העיניים שהקים ארגון פליטים יהודים
בשנות ה-50 שימש בתור קונסול הכבוד הישראלי הראשון בתאילנד רופא עיניים בשם פרץ יעקובסון, שהיגר לתאילנד בשנות ה-30, אחרי שנדד באירופה ובאפריקה, ובבנגקוק הוא הקים ארגון סיוע לפליטים יהודים שהגיעו לעיר.
על פי כתבה שהתפרסמה בשנת 1955 בעיתון “דבר”, הקהילה היהודית בתאילנד הייתה אז בחיתוליה. אומנם הופץ בבנגקוק עיתון מקומי שנקרא “ישראל רביו” וסיפר ליהודים על המתרחש בישראל, אבל עוד לא היה מוסד יהודי במדינה, לא כל שכן בית כנסת, והיהודים במדינה היו יותר בגדר “קהילת מעבר” של אנשי עסקים נודדים. כך, למשל, כאשר ביקשה ממשלת תאילנד לבנות בית דואר גדול בבנגקוק, היא הזמינה כמה מומחים יהודים, יוצאי רוסיה, שישבו קודם לכן בסין, לבוא ולסייע בבנייה, והם נשארו לגור בעיר גם אחרי סיומה.
באותה ידיעה מסופר על ברית מילה שנערכה בתאילנד, מה שהיה אירוע יוצא דופן באותה עת. בתאילנד לא היה אז אף מוהל – המוהל הקרוב ביותר ישב בסינגפור, ונשים יהודיות נשלחו בדרך כלל ללדת במדינות אחרות. לכן, כאשר נולד בן זכר יהודי, מי שערך את ברית המילה היה רופא לא-יהודי שמל גם את בניו מטעמי היגיינה.
המלך התערב, והמחבלים ויתרו על דרישותיהם
ב-28 בדצמבר 1972 התרחש פיגוע בבניין השגרירות הישראלית בתאילנד, כשמחבלים מארגון “ספטמבר השחור” השתלטו על הבניין וחטפו שישה דיפלומטים שהיו בו, בהם שגריר ישראל בקמבודיה. המחבלים ניצלו את העובדה שבאותו יום היה טקס ההכתרה של יורש העצר ולכן המדינה כולה הייתה בשבתון.
בתחילה דרשו החוטפים שישראל תשחרר 36 מחבלים מבתי הכלא בישראל, בהם הטרוריסט היפני קוזו אוקמוטו שביצע את הטבח בנמל התעופה לוד (ושוחרר לבסוף בעסקת ג’יבריל). ואולם, בתום 19 שעות של משא ומתן עם פקידים תאים, ובזכות התערבות של המלך התאי, ראמה התשיעי, הסכימו החוטפים כי ישראל תעביר רק את גוויות המחבלים שתקפו את מטוס “סבנה”, שחוסלו בלוד חצי שנה קודם לכן, וכן תאפשר למבצעי הפיגוע עצמו להגיע לקהיר. בתמורה, כל בני הערובה שוחררו.
בית העלמין הראשון
בבנגקוק יש כיום שני בתי כנסת: האחד הוא “בית אלישבע” האשכנזי ברחוב סוקומוויט, שהוקם בשנת 1979 והוא מונהג מאז 1993 על ידי ראש הקהילה, חיים קנטור, איש חב”ד. בחגים יש כאן מאות מתפללים מכל רחבי העולם. בית הכנסת הספרדי הוא “אבן חן” המונהג על ידי רבי דוד חדד. הוא נקרא “אבן חן” משום שהוא ממוקם בלב רובע המסחר באבני החן. נוסף על כך, יש בבנגקוק בית עלמין יהודי שהוקם בשנת 1997 ליד בית הקברות הפרוטסטנטי בעיר, מוסדות לימוד יהודיים (כולל ישיבה אורתודוקסית שנפתחה לאחרונה) וכן שני בתי חב”ד, האחד בקוואסאן והשני ליד בית הכנסת “בית אלישבע”. גם מחוץ לבנגקוק הפכו בתי חב”ד אבן שואבת לאלפי היהודים מישראל ומרחבי העולם המבקרים במדינה במשך השנה.