ברכת הגומל

נוסח הברכה הוא "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב". אלה ששומעים את הברכה משיבים "אמן, מי מי שגמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב סלה".

על פי ההלכה, יש ארבעה מקרים עיקריים שבהם מברכים ברכת הגומל: לאחר שמחלימים ממחלה קשה, לאחר שמשתחררים מבית סוהר, לאחר שצולחים מסע מסוכן, ואחרי שחוצים מדבר או מקום מסוכן. במרוצת הדורות הוסיפו חלק מהפוסקים מקרים נוספים של הצלה מסכנה משמעותית אחרת, כמו תאונת דרכים, או פיגוע. נשים נוהגות לברך ברכת הגומל לאחר לידה.

את הברכה אומרים בפני מניין (עשרה גברים יהודים בוגרים), בדרך כלל בבית הכנסת בזמן קריאת התורה. המברך אומר את הברכה, והציבור עונה: "מי שגמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב סלה". נהוג לברך בסמוך לאירוע, אך בדיעבד הברכה אינה מוגבלת בזמן.

לפי המסורת הספרדית, נשים מברכות את ברכת הגומל בדיוק כמו גברים. במסורת האשכנזית יש מחלוקת: חלק מהפוסקים סוברים שנשים אינן מברכות, וחלק סוברים שמברכות. בימינו, מקובל בקהילות רבות שנשים כן מברכות, במיוחד לאחר לידה, הצלה מאירוע מסוכן או החלמה ממחלה קשה.

ברכת הגומל מדגישה את ההכרה בכך שחיינו וביטחוננו תלויים בידי הבורא ומבטאת הכרת תודה לקב"ה על שמירה והצלה. היא מלמדת על ענווה והכרת תודה, ומחזקת את התודעה שבריאותנו וביטחוננו אינם מובנים מאליהם אלא מתנת שמיים. היא גם מזכירה לנו שגם כשאנו חווים קשיים, יש לנו למי להודות כשהם מסתיימים. אמירת הברכה בפומבי גם יוצרת רגע של קהילתיות, כאשר הציבור משתתף בהודיה של הפרט.