המושג מוקצה (מלשון "הקצאה" או הפרשה) מתייחס לקבוצת חפצים שחכמים אסרו עלינו לטלטל או להזיז בשבת וביום טוב. בניגוד למלאכות האסורות בשבת מהתורה (כמו הבערת אש או כתיבה), איסור מוקצה הוא תקנת חכמים שנועדה לשמור על "צביון השבת". המטרה היא ליצור הפרדה ברורה בין ימי החול לבין יום המנוחה; כדי שלאדם לא יהיה פיתוי לעשות מלאכה בטעות, וכדי שהידיים שלנו ירגישו שהיום הזה הוא אחר – יום שבו אנחנו מניחים בצד את כלי העבודה, הכסף והמכשירים הטכנולוגיים.
איסור המוקצה התפתח לאורך הדורות, החל מימי נחמיה בבית שני, מתוך הבנה שגם אם אדם לא עושה "מלאכה" במובן הטכני, התעסקות בחפצי חול עלולה להפוך את השבת ליום של סידורים, עבודה ומאמץ פיזי. על ידי הגדרת חפצים מסוימים כ"מחוץ לתחום" לתנועה, אנחנו מעניקים לנפש מרחב של שקט וסטריליות מהמרוץ היומיומי, ומתפנים להתמקד במה שבאמת חשוב: משפחה, רוח ומנוחה אמיתית.