בזמן שבית המקדש היה קיים, בכל אחד מימי חג הסוכות היו הכוהנים מניפים ענפי ערבה ארוכים ומקיפים את מזבח העולה. טקס זה זכה לכינוי "הושענות", ושמו נגזר מהקריאה החוזרת "הושע-נא" ומהפסוק "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא" (תהילים קי"ח). במילים אלה מכוונים המתפללים לבקשת שנה ברוכת גשמים ושפע כלכלי, שכן על פי המשנה, חג הסוכות הוא הזמן שבו העולם נידון על המים.
כיום, אנו מקיימים זכר למנהג זה בבתי הכנסת. מדי יום מימי החג מוציאים ספר תורה אל הבימה שבמרכז בית הכנסת. למעט בשבת, המתפללים אוחזים בארבעת המינים, מקיפים את הבימה פעם אחת ואומרים פיוטי תחנונים מיוחדים המסודרים לפי סדר הא'-ב'. ביום השביעי של החג, המכונה "הושענא רבה", מגיעה המצווה לשיאה כאשר מקיפים את הבימה שבע פעמים. בסיום התפילה נהוג לקיים את "חביטת הערבה" – מנהג עתיק שבו חובטים בקרקע בחמש ערבות מאוגדות, כסמל לבקשת ישועה וסליחה.