הושענות

בזמן שבית המקדש היה קיים, בכל אחד מימי חג הסוכות היו הכוהנים מניפים ענפי ערבה ארוכים ומקיפים את מזבח העולה. טקס זה זכה לכינוי "הושענות", ושמו נגזר מהקריאה החוזרת "הושע-נא" ומהפסוק "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא" (תהילים קי"ח). במילים אלה מכוונים המתפללים לבקשת שנה ברוכת גשמים ושפע כלכלי, שכן על פי המשנה, חג הסוכות הוא הזמן שבו העולם נידון על המים.

כיום, אנו מקיימים זכר למנהג זה בבתי הכנסת. מדי יום מימי החג מוציאים ספר תורה אל הבימה שבמרכז בית הכנסת. למעט בשבת, המתפללים אוחזים בארבעת המינים, מקיפים את הבימה פעם אחת ואומרים פיוטי תחנונים מיוחדים המסודרים לפי סדר הא'-ב'. ביום השביעי של החג, המכונה "הושענא רבה", מגיעה המצווה לשיאה כאשר מקיפים את הבימה שבע פעמים. בסיום התפילה נהוג לקיים את "חביטת הערבה" – מנהג עתיק שבו חובטים בקרקע בחמש ערבות מאוגדות, כסמל לבקשת ישועה וסליחה.

במשנה נכתב: "בארבעה פרקים בשנה העולם נידון… ובחג הסוכות נידונין על המים". מכיוון שחיי האדם תלויים במים, חג הסוכות הוא זמן התחינה המרכזי לגשמי ברכה לשנה הקרובה. קריאת "הושע נא" והשימוש בערבה – צמח הגדל על מים וזקוק להם מאוד – מסמלים את התלות של הבריאה כולה במים ואת הבקשה לשפע.
ההקפות נערכות לאחר תפילת שחרית וקריאת ההלל. מוציאים ספר תורה אל הבימה, והקהל מקיף אותה פעם אחת עם ארבעת המינים תוך אמירת פיוטי הושענות. בקהילות ספרד ועדות המזרח נהוג להקיף מייד אחרי ההלל, ואילו ברוב קהילות אשכנז נהוג להקיף לאחר תפילת מוסף. ביום הושענא רבה מקיפים את הבימה שבע פעמים.
פיוטי ההושענות בנויים לרוב לפי סדר הא'-ב'. בנוסח אשכנז אומרים בכל יום פיוט אחד מרכזי המשתנה לפי היום בשבוע. בנוסח ספרד ועדות המזרח אומרים בכל יום סדרה קבועה של חמישה פיוטים. בקהילות תימן נהוג לומר שלושה פיוטים המתחלפים מדי יום.
בסיום תפילת ההושענות של היום השביעי (הושענא רבה), לוקחים חמש ערבות קשורות וחובטים אותן בקרקע חמש פעמים. מנהג זה הוא "מנהג נביאים" עתיק, המסמל את המתקת הדינים ואת התקווה לישועה ולצמיחה מהאדמה.
כאשר יום טוב של סוכות או חול המועד חלים בשבת, לא נוטלים ארבעת המינים ולא מבצעים הקפות סביב הבימה (גזירה שמא יטלטלו את הלולב ברשות הרבים). ביום זה אומרים פיוטי הושענות מיוחדים המזכירים את מעלת השבת.
שבע ההקפות הן זכר למנהג שהיה קיים בבית המקדש ביום השביעי של החג. מספר זה מבטא שלמות וקדושה, ומסמל את שיא תהליך בקשת הרחמים וחתימת הדין של חגי תשרי.
יום זה נחשב ליום "חתימת הדין" הסופי, שבו "נמסרים הפתקים" עם גזר הדין של השנה החדשה. לכן, זהו יום של תפילה נמרצת, לימוד תורה לאורך כל הלילה ואמונה שאפשר לשנות את גזר הדין לטובה עד הרגע האחרון.