פיקוח נפש הוא עקרון יסוד בהלכה היהודית, הקובע כי השמירה על חיי אדם והצלתם קודמת כמעט לכל מצווה או איסור אחר בתורה. המשמעות המעשית היא שבמצב של סכנת חיים, לא רק מותר לעבור על איסורים – כמו חילול שבת, אכילה ביום כיפור או עבירה על איסורי כשרות – אלא זוהי חובה דתית ומוסרית עליונה. המקור המרכזי לכך הוא הפסוק "וָחַי בָּהֶם" (ויקרא י"ח), שממנו למדו חכמים שהתורה והמצוות ניתנו כדי להעניק חיים ולא כדי להוביל למותו של אדם.
ההלכה קובעת שחובת ההצלה חלה לא רק במקרה של סכנה ודאית, אלא גם במצבים של "ספק פיקוח נפש". כלומר, גם אם ישנו חשש קטן בלבד לחיי אדם, או ספק אם פעולת ההצלה תצליח, חובה לחלל שבת ולפעול בכל דרך נדרשת. יתרה מכך, במצבי חירום "הזריז הרי זה משובח", ואין להשתהות כדי לשאול רב או לחפש פתרונות הלכתיים מורכבים, שכן כל רגע של עיכוב עלול להיות קריטי. העיקרון הזה משקף את התפיסה היהודית שכל המציל נפש אחת, כאילו קיים עולם מלא.