בתנ”ך יש חמש מגילות, ומגילת אסתר היא אחת מהן. המגילה מספרת על אסתר המלכה ובן דודה מרדכי שסיכלו מזימה של המן הרשע להשמיד את יהודי ממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש.
המגילה נפתחת בסיפור על המלך אחשוורוש שערך משתה ומזמין אליו את המלכה ושתי כדי להראותה בפני אורחיו, אך היא מסרבת. הוא כועס עליה ומחליט להדיחה (ואז מתחרט) ובעצת יועציו מחפש לו אישה חדשה ומוצא את אסתר היהודייה – שמסתירה את מוצאה. אסתר היתומה גדלה בחסותו של בן דודה, מרדכי, שהיה פקיד בחצר המלך ואף חשף מזימה נגדו של שני שומרים בשם בגתן ותרש.
באותו זמן האיש החזק בממלכה הוא המן, וכל אנשי החצר משתחווים לו – מלבד מרדכי – והמן זועם על חוצפתו של מרדכי ומחליט להרוג את כל היהודים בממלכה. כדי לבצע את זממו הוא מטיל פור, והיום העולה בגורל הוא י”ג באדר. כשדבר הגזֵרה נודע למרדכי הוא קורע את בגדיו וכל יהודי הממלכה מתאבלים וצמים. אסתר מחליטה להסתכן ולהיכנס לחצר המלך, ואז היא מבקשת ממנו לקיים משתה בנוכחות המן.
באותו לילה נודדת שנתו של המלך והוא פותח מחדש בספר דברי הימים של פרס ונזכר שמרדכי הציל אותו מידי בגתן ותרש ומחליט לרומם אותו: הוא שואל את המן “מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ” והמן, שחושב כי הכוונה אליו, אומר כי יש להלביש אותו בבגדי המלך, להוליכו ברחובות על סוס המלך ועוד שורה של מחוות. מה רבה אכזבתו של המן כשהוא נוכח כי הכוונה לא אליו, אלא למרדכי.
במשתה האינטימי, בנוכחות המלך, המן ואסתר בלבד, מספרת אסתר למלך על מזימת המן, והמלך זועם ויוצא אל הגינה. בשובו הוא רואה את המן כשהוא נופל מתחנן למרגלותיה של אסתר – וחושב כי המן מנסה לכבוש גם את אסתר, ומחליט לתלות אותו על עץ.
י”ג באדר, שהיה אמור להיות יום אסונם של היהודים, הופך להיות יום אסונם של אחרים: לא רק המן ועשרת בניו נתלים על עץ; היהודים הורגים בשושן הבירה 500 איש נוספים, ובסך הכול, לפי המגילה, הרגו היהודים 75,000 איש מאויביהם. לציון אותם מאורעות והניסים שאירעו ליהודים תיקנו חכמים את פורים (על שם הפור שהטיל המן) שאותו חוגגים בי”ד (לערים שלא היו מוקפות חומה) או ב-ט”ו (לערים שהיו מוקפות חומה), שהיו ימי משתה ושמחה ליהודים לאחר ביטול הגזרה.