חתן תורה

חתן תורה הוא התואר הניתן לאדם העולה לתורה לקריאת הקטע האחרון בחמישה חומשי תורה – סיום פרשת "וזאת הברכה". עלייה זו מתקיימת ביום שמחת תורה, והיא מסמלת את השלמת מחזור הקריאה השנתי. מנהג זה, לסיים את התורה בכל שנה, מקורו בקהילות בבל העתיקות ומשם פשט לכל תפוצות ישראל. זהו "כיבוד" הנחשב לאחד היוקרתיים ביותר בקהילה.

פרשן המקרא האברבנאל מציין כי השמחה וההתקהלות בסיום התורה בבית הכנסת הן זכר למעמד ה"הקהל" שהיה נהוג בבית המקדש, שבו היו מתאספים כל ישראל לשמוע את קריאת התורה מפי המלך.

השם מבטא את השמחה הגדולה על סיום התורה, המושווה לשמחת חתן ביום חופתו. בספרי הלכה קדומים מופיע לעיתים המונח "חתם תורה", מלשון חתימת המחזור השנתי, אך הכינוי "חתן" השתרש כדי להדגיש את האהבה והקשר המחייב שבין עם ישראל לתורה.
לפני העלייה נהוג לקרוא פיוט "רשות" המבקש אישור מהאל ומהקהל לכבד את העולה. בקהילות אשכנז אומרים "מרשות האל המרומם", בקהילות ספרד "מרשות אל עליון" או "מפי אל", ובקהילות תימן נהוגים שירי שבח לתורה המלווים את החתן לבימה.
הבחירה משתנה בין קהילות. יש המקפידים לבחור תלמיד חכם או אדם שתרם רבות לקהילה, ויש הנוהגים לערוך מכירה פומבית של העלייה כדי לגייס תרומות לאחזקת בית הכנסת ולצדקה. בקהילות רבות נהוג שרב בית הכנסת הוא שעולה כ"חתן תורה".
חתן תורה הוא המסיים את ספר דברים (סוף התורה), וחתן בראשית הוא המתחיל מייד לאחר מכן את ספר בראשית. הכפילות הזו נועדה להראות שהתורה היא שרשרת נצחית – ברגע שמסיימים, מתחילים מייד מהתחלה ללא הפסקה.
בקהילות רבות נהוג לפרוס טלית כעין "חופה" מעל חתן התורה וחתן בראשית בזמן הקריאה. המנהג נועד להדגיש את דימוי החתונה בין ישראל לתורה, וכן כדי לאפשר לילדים הקטנים לעמוד תחת הטלית ולהשתתף בשמחה.
עליית "חתן תורה" רשמית מיועדת למבוגר מעל גיל מצוות. עם זאת, קיים מנהג "כל הנערים", שבו מעלים את כל ילדי בית הכנסת יחד לעלייה מיוחדת תחת טלית פרוסה, כדי לחנכם באהבת התורה ולשתפם בסיום המחזור השנתי.
מלבד הפריסה של הטלית כחופה, נהוג ללוות את החתן בשירה ובריקודים מהספסל אל הבימה. לאחר התפילה, נהוג שהחתן עורך סעודת מצווה חגיגית ("קידוש") לכל הקהל, ולעיתים אף מחלקים ממתקים לילדים כדי להמתיק עליהם את לימוד התורה.