מגילת קֹהֶלֶת היא אחת מחמש המגילות הכלולות בתנ”ך, בחלק ה”כתובים”. המגילה כוללת אוסף של פתגמים, עצות, אזהרות ודברי חכמה על דרך החיים הנכונה. הספר מיוחס לשלמה המלך, בין השאר מתוך הפסוק הפותח שלו: “דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלם”. עם זאת, הן חכמי התלמוד והן חוקרי המקרא סבורים כי המגילה נערכה בתקופות מאוחרות יותר, בין השאר משום שמוצאים בה השפעות לשוניות ופילוסופיות שרווחו אחרי תקופת שלמה המלך.
מגילת קהלת משופעת בפתגמים שהפכו לידועים ביותר ומשקפים תפיסת עולם פסימית לכאורה: “הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל”, “דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת”, “אֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ”, “אֵין זִכְרוֹן, לָרִאשֹׁנִים, וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ לֹא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן”, “לַכֹּל, זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם”, “וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן”. אך הספר מסתיים בתובנה כי המשמעות היא בשמירת מצוות וחיי אמונה: ”סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כׇּל הָאָדָם”.
יוצאי תימן ואשכנזים נוהגים לקרוא את מגילת קהלת בחג הסוכות, בין השאר משום שסוכות נקרא “זמן שמחתנו” ובקהלת כתוב: “וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה”, וכן משום שכתוב במגילה: “תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה”, ולדעת חכמים הפסוק מרמז על שבעת ימי החג ושמיני עצרת.