“ארבעה בנים” הוא מדרש המופיע בהגדה של פסח ובמקומות נוספים בספרות חז”ל. המדרש מפרט ארבעה סוגי בנים ומתאים לכל אחד מהם דרך שונה לסיפור יציאת מצרים, וזאת בהתבסס על פסוקים מהתורה הנוגעים לשאלות שישאלו הדורות הבאים לאחר יציאת מצרים, כאשר ייזכרו בסיפורם המכונן.
ארבעת הבנים הם:
- חכם: זה ששואל ומסתקרן מתוך כוונה כנה: “מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם”, ובתשובה מסבירים לו את ההלכה, ש”אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן”, שזו ההלכה הנלמדת בסוף הלכות פסח, תוך רמז לכך שמי ששואל מתוך כוונות למידה, יקבל תשובות מלאות.
- רשע: שואל מתוך כוונות לא טהורות, ומוציא את עצמו מהכלל: “מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם”, ולכן משיבים לו באותה מטבע, כי מי שמוציא את עצמו מהכלל בעבודה – נותר בחוץ גם בגאולה: “בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה’ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם” לי ולא לו, מאחר ו”אילו היה שם לא היה נגאל”, ובכך מרמז לסכנה שבהוצאת עצמך מתוך זהותך הלאומית, המסורתית וההיסטורית.
- תם: זה ששואל שאלה סתמית, ”מַה זֹּאת”, והוא מקבל תשובה תיאורית שמעודדת להקשיב ולשאול עוד על המאורע המעניין: ”בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה’ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים”.
- שאינו יודע לשאול: זה שלא שואל כלל, ולכן מצווה לפתוח ולספר לו גם מבלי ששאל: “וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר”. יש האומרים כי עבור בן זה, שאפילו אין לו יכולת או רצון לשאול, מתקיים הסדר כולו ובכך מחזק את האמירה שחובתנו להמשיך ולשמר את המסורת של עם ישראל.