“חלאקה” הוא טקס תספורת יהודי שנערך לילדים המגיעים לגיל שלוש (מקור המילה: בערבית حلاقة, היינו תגלחת). המנהג מוזכר לראשונה במאה ה-16 בשו”ת הרב דוד בן שלמה איבן זימרה, מנהיג יהדות מצרים.
רבים נוהגים לערוך את הטקס בל”ג בעומר בהר מירון ליד קבר רבי שמעון בר יוחאי. בנוסף, יש העורכים את הטקס בביתם, ויש העורכים אותו באתרים סמליים כמו קבר שמואל הנביא, בקבר רבי מאיר בעל הנס, בקבר שמעון הצדיק בירושלים או בכותל המערבי.
בתחילה התפשט המנהג בקרב יהודי ארצות ערב עד לתימן ומרוקו. בעבר לא היה מקובל המנהג בקרב אשכנזים, אבל לאחר העלייה לישראל הוא החל להתפשט גם בקרב יהודים אשכנזים, בארץ ובחו”ל, קודם כול בקרב חסידים ומאוחר יותר גם בקרב זרמים אחרים.
למנהג ניתנו כמה טעמים. האחד, להשאיר את פאות הראש לקטנים בעקבות הכתוב בתורה “לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם” (ויקרא יט, כז). השני, משום שכשם שלא אוכלים מפרי העץ שלוש שנים, גם לא מספרים את שערות הילד עד גיל שלוש, כאשר הוא נחשב כבשל ללימוד תורה (למשל על פי ילקוט שמעוני, ויקרא תרט”ו). השלישי, הגזיזה הופכת את הילד מאיש שעיר (עשיו) לחלק (יעקב) ומסמלת את כניסתו לעולם התורה, בעקבות דברי יעקב לאימו “וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק” (בראשית כז, יב).