ספר הכוזרי הוא אחד החיבורים המרכזיים בהגות היהודית של ימי הביניים. הספר נכתב על ידי ריה"ל (רבי יהודה הלוי), מגדולי המשוררים והפילוסופים היהודים בספרד במאה ה-12, ומטרתו היא התמודדות עם הפילוסופיה היוונית, מענה לטענות הנצרות והאסלאם וחיזוק פנימי לעם היהודי. הספר בנוי בצורת דיאלוג פילוסופי, ובמרכזו סיפור על מלך הכוזרים המחפש אחר דרך חיים רוחנית. במסעו פוגש המלך אנשים המייצגים תפיסות ודתות שונות – פילוסוף, חכם נוצרי, חכם מוסלמי וחכם יהודי. הוא כורך בתוך כך שאלות על יסודות היהדות והדתות בכלל, ובאמצעותן מוכיח ריה"ל את אמיתותה ועליונותה של היהדות על דתות אחרות.
ספר הכוזרי
ספר הכוזרי דן בשאלות יסוד של אמונה, זהות וייעוד עם ישראל. כך, למשל, הוא עוסק בהוכחת מעמד הר סיני כבסיס לאמונה ואמיתות היהדות, תיאור דמות החסיד ומעלתו, קדושת ארץ ישראל, ההבדל בין עם ישראל והאומות, וגם בפרדוקס הבחירה החופשית מול ידיעת האל, חשיבות התפילה, השבת כמרכז חיי הרוח ובתפקיד השבתות והחגים בשימור הזהות היהודית לאורך הדורות.
ספר הכוזרי מגיש את עקרונות היהדות באופן ייחודי, חווייתי, ולוקח את הקורא למסע המורכב כולו מדיאלוגים קולחים המציפים סוגיות נצחיות. ספר הכוזרי מיצב את עצמו כאחד מספרי היסוד בארון הספרים היהודי, ושימר את מעמדו כחיבור חד, מרתק ועמוק המגיע עד לבסיס הקדום ביותר של המסורת היהודית.
ספר הכוזרי נכתב בשנת 1139 והוא משקף יותר מכול את מעמדה של היהדות המקובלת אז. שמו הרשמי של הספר הוא "ספר הטענה והראיה לדת המושפלת", ואכן בתקופה זו היהדות הייתה דת מגונה, שזכתה לביזוי מתמיד מצד הנצרות והאסלאם, וכן למתקפות חוזרות ונשנות מצד פילוסופים.
רבי יהודה הלוי היה משורר, פילוסוף ורב, מהבולטים והמפורסמים בין חכמי ימי הביניים. סגנונו הפיוטי הביע כמיהה עזה לציון, תפילה לגאולת העם ובשיריו הוא שילב את יופייה של השפה העברית עם עושר תרבותי ויהודי שאין דומה לו. ספר הכוזרי הוא מחיבוריו החשובים ביותר.