פיוט הוא שירת קודש יהודית. מקור המילה בשורש היווני שממנו נגזרו המילים לשירה ומשורר (פואטיקה). במקור היו הפיוטים תפילות משתנות, במקום הנוסח הקבוע, בעיקר במועדים מיוחדים ובשמחות, אך כיום גם הם נכנסו לסדר התפילות במועדים קבועים.
קיימים סוגים שונים של פיוטים, אשר משתלבים במקומות שונים בתפילה. למשל, “יוצרות” – הברכות של קריאת שמע, “קרובות” – פיוטים שמשולבים בחזרת שליח הציבור על תפילת עמידה, ו”סליחות”, שנאמרות בתקופה שלפני הימים הנוראים.
הפיוט החל להתפתח עוד בסוף תקופת התלמוד, אך עד היום נכתבים פיוטים.
אחד האמצעים הספרותיים המאפיינים את הפיוטים המוקדמים הוא “אקרוסטיכון” – מסר סמוי שמסתתר בצירוף האות הראשונה בכל שורה או בית. רוב האקרוסטיכונים מצפינים את שם המחבר.
בין הפיוטים המפורסמים ביותר אפשר למצוא את “אדון הסליחות”, שמחברו לא ידוע, ונהוג לומר אותו בקהילות הספרדים ועדות המזרח בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה, את “אדון עולם” ואת “אין כאלוהינו” שנאמרים בכל בוקר.