איסור שעטנז

בגד שהרכב הבד שלו מכיל גם צמר וגם פשתן נחשב לשעטנז ואסור על פי התורה בלבישה. בתורה יש שני אזכורים לאיסור: "את חוקותיי תשמרו… ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עלייך" (ויקרא יט), וגם: "לא תלבש שעטנז – צמר ופשתים יחדיו" (דברים כב).

איסור שעטנז הוא חלק ממצוות כלאיים (איסור ערבוב של מינים שונים) והוא מ"חוקי התורה", כלומר מצווה שאין לה הסבר גלוי. עם זאת, פרשנות כללית לאיסורי כלאיים מדברת על הבדלה בין סוגי הבריאה השונים כהכרה בסדר שקבע הבורא בעולמו. הרמב"ם מסביר שייתכן שהטעם למצווה הוא יצירת מרחק ממנהגי עבודה זרה, שכן כוהני עבודת אלילים נהגו ללבוש בגדי שעטנז.

לא. האיסור מתייחס לצמר כבשים בלבד (ולא לצמר מסוג אחר, דוגמת קשמיר). הפשתן האסור בלבישה יחד עם צמר הוא רק פשתן המופק מצמח הפשתה.
רוב הבגדים היום מיוצרים מחומרים סינתטיים ולכן ברובם אין חשש שעטנז. עם זאת, בגד המכיל צמר או פשתן נמצא בסיכון גדול יותר להיות שעטנז ולכן כדאי לבדוק אותו במעבדות מתמחות – גם אם על התווית מצוין שהרכב הבד הוא 100% מאחד מהם. הסיבה לכך היא שהחוק אינו מחייב לציין חומר שנמצא בפחות מ-5% מהרכב הבד (ועל פי ההלכה, גם חוט בודד של צמר או פשתן עלול לפסול את הבגד).
לפי ההלכה, אדם שמגלה שלבש בגד המכיל צמר ופשתן יחד חייב מייד לפשוט אותו, אפילו אם הוא נמצא במקום ציבורי.