במסורת היהודית, החיים החקלאיים מתחלקים למחזורים של שבע שנים. השנה השביעית בכל מחזור נקראת "שנת שמיטה", שנה של שמיטת האחיזה בנכסים החומריים, ובה אסור לעבוד את האדמה וליהנות מתוצרתה.
נוסף לאיסור לעבוד את האדמה, הפירות שגדלים בארץ ישראל – מט"ו בשבט של אותה השנה עד ט"ו בשבט שאחריה – נקראים "פירות שביעית" וחלה עליהם "קדושת שביעית", שמתבטאת בדינים ובהגבלות שונים שמחויבים לנהוג בהם.
בראשית המאה ה-20 החלו חלוצים יהודים לעבוד את אדמת ארץ ישראל לראשונה לאחר שנות הגלות. מכיוון שהמצב בארץ היה קשה והשדות הצריכו עבודה רבה, התעורר ויכוח גדול, שנקרא "פולמוס השמיטה", בשאלה האם קיימים תנאים הלכתיים שמאפשרים עבודה בשנת השמיטה. לעמדות השונות בפולמוס זה יש השלכות הלכתיות עד היום.