תפילין

הנחת תפילין היא מצווה מוזכרת בתורה כ"אות" לקשר בין עם ישראל לקב"ה, שמסמלת את התמסרות הלב והראש לעבודת ה'. המצווה מוזכרת בתורה ארבע פעמים, למשל בפסוק "וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם" (דברים ו, ח). התפילין הן קופסאות עור שחורות מרובעות ("בתים") המכילות פיסות קלף עם ארבע פרשיות מהתורה, אותן מניחים על הזרוע ועל הראש בזמן תפילת שחרית בימי חול.

מהו נוסח הברכות שאומרים בזמן הנחת תפילין?

  1. מתחילים בתפילין של יד, ומברכים לפני הידוק הרצועה: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין", ואז מהדקים, וכורכים שבע כריכות על היד.
  2. עוברים לתפילין של ראש. בעדות אשכנז נהוג לברך לפני הידוק הרצועה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין". בעדות המזרח לא נוהגים לברך על תפילין של ראש.
  3. כורכים את הרצועה של היד, על גף היד, סביב האמה, ואומרים: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'".
ארבע הפרשיות בתפילין הן "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך", "שמע ישראל" ו"והיה אם שמוע". הן עוסקות ביציאת מצרים, באמונה ובקבלת עול מלכות שמיים. בתפילין של יד הפרשיות כתובות על קלף אחד בתוך תא אחד, ובתפילין של ראש כל פרשה כתובה בנפרד ומונחת בתא משלה. יש שתי שיטות שונות לסידור הפרשיות שבתוכן תפילין כדעת רש"י ותפילין כדעת נכדו, רבנו תם. רוב התפילין הן כשיטת רש"י, אך יש הנוהגים להניח בנוסף גם תפילין כרבנו תם.
"תפילין של יד" מונח על הזרוע כנגד הלב על היד ה"חלשה" (כלומר: שמאלי מניח על ימין). "תפילין של ראש" מונח מעל קו צמיחת השיער במרכז הראש. התפילין מחוברות לרצועות עור שחורות המשמשות לקשירתן על הגוף.
מצוות הנחת תפילין חלה על גברים יהודים מגיל בר מצווה (13 שנים) ומעלה. נשים פטורות ממצווה זו, וילדים מתחת לגיל בר מצווה אינם חייבים במצווה. בנים נוהגים להתחיל להניח תפילין לפני מועד הבר מצווה, כהכנה.
תפילין מניחים בימי חול, ולא בימי שבת וחג. מעיקר הדין אפשר להניחן כל היום עד השקיעה, אך המנהג הוא בתפילת שחרית. ההנחה מתחילה עם תפילין של יד: מניחים על הזרוע החלשה, כנגד הלב ומברכים את הברכה "להניח תפילין", מהדקים את הרצועה, וכורכים שבע כריכות על הזרוע. לאחר מכן, מניחים את התפילין של ראש מעל קו השיער באמצע הראש, ומברכים "על מצוות תפילין". לאחר מכן, חוזרים לתפילין של יד, מלפפים את רצועת היד שלוש פעמים סביב האצבע האמצעית, וסביב גב היד באופן שיוצר את האות שי"ן או דל"ת, לפי המנהגים השונים.
תפילין נקראות "אות" – אות לקשר שבין עם ישראל לקב"ה. מיקומן מסמל את התמסרות הלב והראש לעבודת ה': תפילין של יד מונחת על הזרוע קרוב ללב ומסמלת את רתימת הרגשות לה', ותפילין של ראש מונחת על הראש ומסמלת את רתימת השכל והמחשבות לה'. הרצועות הכרוכות על היד והאצבע מסמלות קשר של נישואים בין עם ישראל לקב"ה, ועל כן נהוג בעת כריכתן לומר "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'". חז"ל אמרו שהנחת תפילין שקולה כנגד כל המצוות.