יום הכיפורים נחשב בעיני רבים ליום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי. הוא אחד מחמשת החגים המוזכרים בתורה, והיחיד מביניהם שמוגדר כ”שבת שבתון”. גם בציבוריות הישראלית שמור ליום זה מקום מיוחד.
התורה מצווה ביום זה על “תענית”, הכוללת חמישה איסורים: אכילה ושתייה, רחצה, נעילת נעלי עור, סיכה (מריחת קרמים ושמנים) וקיום יחסי אישות. נוסף על כך, ביום הכיפורים נאסרו כל האיסורים של שבת, כגון הבערת אש וכתיבה.
בניגוד ליתר ימי הצום בלוח השנה היהודי, יום הכיפורים אינו יום אבל, אלא יום של סליחה וכפרה. על פי המסורת, ביום הכיפורים אלוהים מוחל על כל חטאיהם של ישראל. עם זאת, קיים סוג אחד של חטאים שעליהם יום הכיפורים כשלעצמו אינו מכפר, והם חטאים שבין אדם לחברו, אשר נמחלים רק לאחר שמתקנים את הנזק, ומבקשים את סליחתו של הנפגע בכנות מספר פעמים.
בתקופת בית המקדש היו מצוות רבות וקורבנות שהיו נהוגים ביום זה, וביניהם כניסתו השנתית של הכוהן הגדול לקודש הקודשים – החדר הפנימי ביותר בבית המקדש, ותפילה מיוחדת. כיום נהוגות ביום הכיפורים חמש תפילות: ערבית, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה, בניגוד לשלוש התפילות הנהוגות ביום רגיל, וארבע בשבתות ובחגים אחרים. במהלך תפילת יום הכיפורים אומרים בבתי הכנסת האשכנזיים את תפילת “יזכור” לזכר קרובים שנפטרו.
בשל התפילות הרבות, דתיים שמקפידים להתפלל מעבירים את מרבית היום בבית הכנסת, ולפעמים את כולו. בסוף תפילת נעילה תוקעים בשופר, שמסמל את צאת החג.
לאורך השנים נוספו ליום הכיפורים מנהגים נוספים, כמו לבישת בגדים לבנים והידמות למלאכים. בישראל כמעט שאין כלי רכב על הכבישים ביום זה, וכך הפך יום הכיפורים גם לחג האופניים בקרב הציבור החילוני, וביום זה הכבישים בכל רחבי הארץ מתמלאים ברוכבים צעירים.