יום טוב שני

יום טוב שני של גלויות הוא יום חג נוסף שמתווסף בצמוד לרוב חגי ישראל שנקבעו בתורה ("ימים טובים") – בכל מקום בעולם מלבד בארץ ישראל.

בזמן שבית המקדש היה קיים, המועד שבו יחול ראש חודש נקבע מדי חודש בהתאם לזמן שבו הלבנה מתחדשת ועל סמך עדותם של שני עדים נאמנים – כך יכלו לקבוע את לוח השנה: מתי יחולו ימים טובים ותאריכים מיוחדים נוספים.

המידע שהועבר באמצעות שליחים לא תמיד הגיע בזמן לקהילות מרוחקות, וכך נוצר ספק מתי חל החג בפועל. לכן תיקנו חז"ל להוסיף יום חג נוסף בקהילות שבגולה, כדי שגם אם טעו ביום עדיין יקיימו את הלכות החג בזמנן. תקנה זו השתמרה עד ימינו.

שני "ימים טובים" הם יוצאי דופן: ראש השנה ויום הכיפורים. יום כיפור – מכיוון שמדובר ביום צום, מסיבות של פיקוח נפש לא רצו להחמיר ולצום יומיים, ולכן פסקו שהוא יהיה יום אחד בלבד בכל מקום. ראש השנה – יוצא דופן בכך שהוא נחגג במשך יומיים גם בארץ ישראל. מכיוון שראש השנה חל בעצמו בראש חודש – בזמן שבית המקדש היה קיים גם תושבי ארץ ישראל לא יכלו להתעדכן בזמן על קידוש החודש.
כשהשהות היא קצרה יחסית – בדרך כלל שומר כל אחד על מנהגו המקורי. ישראלי ששוהה בחו"ל אינו מקיים יום טוב שני של גלויות, ולכן מתפלל תפילת חול ומניח תפילין בסתר (כדי שלא ייראה כאילו הוא מפר את הדין או סותר אותו) ובאופן כללי מקפיד שלא לחלל חג בפרהסיה בתחום הקהילה היהודית. רוב יהודי התפוצות שומרים על דיני יום טוב שני גם כשהם מבקרים בישראל. בין המתכננים לעלות לארץ, רבים נוהגים להפסיק לשמור על מנהג זה.
"יום טוב שני" הוא השם הכללי ליום החג הנוסף בגלויות. אך מקובל להעניק כינוי מיוחד לכל אחד מהימים. בשבוע חג הפסח, למשל, יש שני ימים טובים – ביום הראשון וביום השביעי. בתפוצות מכנים את היום טוב הנוסף "אחרון של פסח". כך גם בחג הסוכות. שמיני עצרת במקורו הוא חג בפני עצמו, החל בצמוד לחג הסוכות. בארץ ישראל, שמיני עצרת ושמחת תורה מאוחדים ליום אחד. בגולה יום החג האחרון מוכפל – היום הראשון נקרא "שמיני עצרת" והיום טוב השני מכונה "שמחת תורה".
אומנם היום כבר יש לוח שנה קבוע ואין צורך לחשב מדי חודש את מועד חידוש הלבנה וקידוש החודש, אך למרות זאת ממשיכים לקיים את המנהג כדי לשמר את מסורת האבות.