האם תשעה באב רלוונטי גם היום?

לפני כמה שנים הנחיתי בערב תשעה באב מפגש של חניכי תנועות הנוער בראשון לציון, כולל התנועות החילוניות. פתחתי בשאלה: מה תשעה באב אומר להם? רובם המוחלט ענה שהדבר היחיד שנמצא אצלם בתודעה בהקשר ליום הזה הוא שלא הולכים לים בתשעה באב. התשובה הזו לא כל כך הפתיעה אותי. כבר הרבה שנים אני מרגיש שיש שחיקה מאד גדולה בציבור כלפי כל סיפור שלושת השבועות הנקראים ימי "בין המצרים" ותשעה באב. 

מה יותר רלוונטי: תשעה באב או השבעה באוקטובר? 

אמנם, התופעה הזו מאד מובנת לאור העובדה שזכינו למדינה יהודית בארץ ישראל כבר 77 שנה, ולכן הרבה יותר קשה להתחבר לאבל על צרות שעיקרן עוסק בגלות ובחורבן שהתרחשו לפני דורות רבים, ואינם שייכים ב"ה בימינו כשאנחנו חיים במדינה יהודית עצמאית. 

הרבה יותר קל היה, לדוגמא, להתחבר לאירועים הקשים שהתרחשו לאורך שנות חייה של המדינה כמו מלחמות ישראל השונות, השבעה באוקטובר וכדומה, אלא שאירועים אלה לא קשורים ישירות לגלות ולחורבן שהם המוטיב המרכזי בתשעה באב. 

אז איך הופכים את היום הזה למשהו רלוונטי גם למציאות שבה אנחנו חיים? 

שבירת לוחות וקונספציות: תרבות של הפקת לקחים 

במסכת תענית יש רשימה של חמישה דברים שאירעו ביז' בתמוז שבגללם קבעו את הצום שחל ביום זה ואת תחילת התקופה שנקראת "בין המצרים", ובסופה תשעה באב. לאחר מכן מובאת רשימה נוספת עם עוד חמשה דברים שאירעו בט' באב שבגינם קבעו את היום הזה כיום אבל לאומי. 

עיון ברשימה הזאת מגלה תופעה מאד מעניינת. בכל אחת מהרשימות האירוע הראשון ברשימה לא קשור לכאורה לגלות וחורבן, אלא הוא אירוע קשה שאירע לעם ישראל בתקופת המדבר. אירוע  שעם ישראל הצליח להתאושש ממנו והמשיך בדרכו לארץ ישראל להקים שם מדינה. לעומת זאת, שאר האירועים בשתי הרשימות כולם קשורים ישירות לזמן החורבן והגלות. 

שני האירועים שפותחים את הרשימות הם שבירת הלוחות שמשה שבר כשירד מהר סיני וראה את עם ישראל עובדים לעגל הזהב, והגזירה שנגזרה על עם ישראל שילכו במדבר ארבעים שנה, בשל  חטאם של המרגלים שניסו להניא את עם ישראל מלהיכנס לארץ. 

העובדה שאירועים אלו פותחים את הרשימות, מעלה תובנה מאד חשובה. התקופה הזו שבין יז' בתמוז וט' באב, מכווינה אותנו לעסוק במשהו שהוא מעבר לאבל על החורבן והגלות עצמם. היא מלמדת אותנו להתבונן בעבר כדי  להפיק לקחים ממנו. לקחים שיוודאו שהחורבן והגלות לא יחזרו.  

אבל וקינות כבר לא מספיקים. מוטלת עלינו חובה נוספת 

שני האירועים הפתוחים את הרשימות גילו לעם ישראל נקודות חולשה שהיו קיימות בהם. כיוון שהלקחים לא נלמדו ולא נעשה דבר כדי לשנות ולתקן, התווספו לשרשרת שאר האירועים הקשים של החורבן והגלות שקרו מאות שנים מאוחר יותר. 

עשיית עגל הזהב הצביעה על רצון אנושי באידיאלים נמוכים שאינם דורשים מהאדם מאמץ רב, ומעמידים את הרצון האנוכי לפני האידיאל הציבורי. שאר האירועים ברשימה זו – פריצת החומה בירושלים, הצלם בהיכל, ביטול קרבן התמיד בבית המקדש ושריפת התורה – הם תוצר של נקודת החולשה הזו שהתגלתה בשבירת הלוחות. 

אותו התהליך בדיוק התרחש גם באירוע הקשה הראשון שקרה בט' באב. כשהרצון להישאר בכס השלטון הוביל את המרגלים ליצור קרעים ופילוג בעם ישראל כדי להשיג את מטרתם. חורבן הבית הראשון, השני, חורבן העיר ביתר וחרישת העיר ירושלים התרחשו גם הם כתוצאה משחיתות שלטונית שהובילה לפערים מעמדיים, פילוג ושנאת חינם בתוך עם ישראל. הנביא ישעיהו תיאר זאת היטב:  "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם". 

המסקנה המתבקשת היא שביום הזה של תשעה באב היינו אמורים לעסוק בכל החולשות הקיימות בחברה ובמדינה שלנו על מנת להפוך אותן ללקחים וליישמם. אבל וקינות אינם מספיקים.  

והחובה הזו מוטלת דווקא עלינו. בגלות הארוכה עם ישראל לא יכול היה ליישם את הלקחים שנלמדו מאירועי העבר, וממילא החלק הזה של תשעה באב נזנח, והאבל והקינות הפכו להיות עיקרו של הצום. אולם, בדור שלנו, דור התקומה שזכה לחיות במדינה יהודית בארץ ישראל, יש את כל האמצעים והאפשרויות ליישם את הלקחים הללו. 

תשעה באב: היום הכי חשוב בשנה 

בסקר "מדד צהר ליהדות ולמסורת" שנערך לאחרונה, עלה  ש 44% מהיהודים בישראל מציינים את תשעה באב, ובקרב החילונים – 8% בלבד. הגיע הזמן שט' באב ישוב חזרה לתוכנית המקורית שלו ויהפוך להיות היום החשוב ביותר בשנה. יום שאם נמצה אותו כראוי ונהפוך אותו ליום שבו הצום ואיסור המלאכה ישמשו לדיון ולימוד ציבורי של הבעיות החברתיות העמוקות שמעסיקות אותנו כמו הפערים המעמדיים, שוויון בנטל, שחיתות מוסרית ושלטונית, כישלון הקונספציה ועוד, נוכל אז להוביל לפתרונות משותפים הנדרשים כדי לרפא את החברה שלנו מכל השברים הקיימים בה. 

בידינו לקיים את נבואתו של זכריה הנביא "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".