הביטוי מופיע במסכת אבות, שמקבצת אמרות שפר ועצות לחיים של חכמי המשנה. האמירה הזו מיוחסת לשמאי הזקן, שהיה רב מחמיר, והוצג לעיתים במדרשים כאדם קשה ולא נעים. עם זאת, דווקא במשנה הזו הוא ממליץ לקבל כל אדם בסבר פנים יפות וגם – להרבות בעשייה על פני דיבורים. מההקשר אפשר להבין שלימוד התורה לא יכול להיות דיבורים מנותקים, אלא צריך להיות גם מחובר לעשייה. אמירות לא יכולות להישאר באוויר, אלא צריכות להתבטא גם בפעולות של ממש.
