היום לפני 34 שנים, בי"א-י"ב בסיוון תשנ"א, 25–24 במאי 1991, התרחש מבצע "גשמי זעף" לחילוץ יהודי אתיופיה, המוכר בשם "מבצע שלמה". במבצע, שהדגים את מחויבותה של מדינת ישראל ליהודים המצויים בסכנה ברחבי העולם, חולצו 14,310 יהודים ממלחמת האזרחים באתיופיה ימים ספורים לפני שהדבר עלול היה להיות מאוחר מדי.
משבר פוליטי קטע את העלייה המאורגנת
לקראת סוף שנות השמונים אתיופיה הייתה נתונה במשבר פוליטי מתמשך, שהחריף בעקבות בצורת קשה ורעב שהכו במדינה בשנים 1985–1983. בעקבות המשבר הטילה ממשלת אתיופיה הגבלות תנועה קשות על האזרחים, במטרה למנוע עזיבה המונית של המדינה, וכך נקטעה העלייה המאורגנת דרך סודאן במסגרת "מבצע אחים". בעקבות הרעב החלו התקוממויות נגד השלטון, ויהודי אתיופיה חששו מהתנכלויות, אלימות ואף טבח, כפי שקרה בעבר במצבים של חוסר יציבות פוליטית.
לאורך כל אותה תקופה קיימה ישראל יחסים דיפלומטיים חשאיים עם הממשל האתיופי, סיפקה לו נשק, תחמושת ואימונים, במטרה להגיע להסכמה שתאפשר ליהודי אתיופיה לעלות לארץ. אלפי יהודים מהכפרים החלו לנוע אל הבירה אדיס אבבה במטרה להגיע לישראל, בתיאום מראש עם ארגונים יהודיים בינלאומיים. באדיס אבבה המתינו היהודים לאישורי עלייה, ושוכנו במחנות פליטים שבהם סבלו מצפיפות וממחלות. לקראת סוף 1989 היחסים עם הממשל התהדקו וישראל אף פתחה שגרירות באדיס אבבה, ובמהלך 1990 החל משא ומתן בין ישראל ואתיופיה על הבאתם של הפליטים ארצה.
אחד מ-30 המטוסים שבר שיא עולמי במספר נוסעים – 1,088 עולים הגיעו איתו לארץ
35 מיליון דולר תמורת יהודים
בתחילת 1991 התעצם המרד נגד ממשלת אתיופיה. אדיס אבבה הייתה על סף נפילה לידי כוחות המורדים, והיהודים שהתרכזו בבירה נמצאו בסכנת חיים ממשית. ממשלת ישראל דרשה כי אתיופיה תאפשר חילוץ מהיר ומיידי של כל היהודים משטחה. בסוף מאי 1991 הושגה הסכמה: העלאתם של יהודי אתיופיה ארצה תתאפשר תמורת כ-35 מיליון דולר ומקלט מדיני בארצות הברית לכמה מבכירי השלטון הנופל.
ימים ספורים לפני נפילת אדיס אבבה בידי המורדים החל המבצע האווירי בפיקודו של סגן הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק. ברכבת האווירית הגדולה ביותר בהיסטוריה, בהשתתפותם של מטוסי הרקולס ובואינג 707 של חיל האוויר, מטוסי בואינג של חברת אל על ומטוס אחד של חברת התעופה האתיופית אתיופיאן איירליינס, ובתוך 31 שעות, כ-30 מטוסים הטיסו 14,310 בני אדם. מטוס אחד אף שבר שיא עולמי במספר נוסעים – 1,088 עולים הגיעו איתו לארץ.
קשיי קליטה
אבל העלייה לארץ לא מסתיימת עם נחיתת המטוס, ובפני העולים ניצב אתגר הקליטה. לאחר הגעתם שוכנו העולים במרכזי קליטה, שם קיבלו סיוע ראשוני, כולל לימוד עברית והיכרות עם מוסדות המדינה. העולים קיבלו משכנתאות מוגדלות ומענקים לרכישת דירות באזורים מסוימים, ובמיוחד ביישובי פריפריה ובשכונות מצוקה, וכך נוצרו קהילות סגורות של עולים, אשר הקשו על תהליך השילוב שלהם באוכלוסייה הכללית.
במטרה לאפשר פרנסה ולשלב את העולים, שרובם הגיעו ללא השכלה רשמית או מיומנויות שמתאימות לעולם התעסוקה הישראלי, הוקם מערך מיוחד שהעניק קורסים להכשרה מקצועית. רוב הגברים הוכשרו לעבודות בתעשייה ובבנייה, ורוב הנשים למקצועות סיעודיים ולמלאכה.
כיום, הדור השני והשלישי של ישראלים ממוצא אתיופי מצמצמים את הפערים בתחומי ההשכלה והתעסוקה ומשתלבים באופן נרחב במערכות השונות. בשנים האחרונות מספר הסטודנטים ממוצא אתיופי נמצא בעלייה בשיעור גבוה יותר מזה של יתר האוכלוסייה. עם זאת, קהילת יוצאי אתיופיה עדיין סובלת מאפליה, ועדיין קיימים פערים משמעותיים בין בני הקהילה ליתר האוכלוסייה היהודית בישראל בהשכלה, ברמות הכנסה ובייצוג בתפקידים בכירים.
קרדיט תמונה: לשכת העיתונות הממשלתית