בשנת 2006 אסף המכון המלכותי בבריטניה 150 מדענים ואישי ציבור כדי לבחור את ספר המדע הטוב ביותר. לאחר דיונים, נבחר הספר הטבלה המחזורית שכתב פרימו לוי, יהודי, כימאי ושורד מחנה העבודה וההשמדה אושוויץ-בירקנאו. זה קרה כמעט 20 שנים אחרי מותו המסתורי היום לפני 37 שנים ב-י״ב בניסן ה׳תשמ״ז, 11 באפריל 1987.
התואר בכימיה: חותמת “מן הגזע יהודי” במקום תעודת הצטיינות
לוי נולד ב-1919 בטורינו שבצפון איטליה. כבר בנערותו ידע שכאשר יגדל הוא יהיה כימאי. ואכן, ב-1941 סיים בהצטיינות את לימודי הכימיה באוניברסיטה בעיר, תחת השלטון הפשיסטי של מוסוליני. על תעודת התואר שלו מתנוססת החותמת “מן הגזע היהודי”, חותמת שמנציחה את הגזרות האנטישמיות שנחקקו נגד היהודים בשנתו השנייה לתואר והלכו והחמירו ככל שהתקדם בלימודיו.
לאחר קבלת התעודה עבד פרימו לוי ככימאי בתעשייה, אבל כשהנאצים כבשו את צפון איטליה ברח והצטרף לקבוצה של פרטיזנים בהרים של צפון איטליה. זמן קצר אחר כך הקבוצה נתפסה בעקבות הלשנה וחבריה הועברו למחנה הריכוז פוסולי. ב-20 בפברואר 1944 נשלחו הגברים הנשים והילדים היהודים במחנה לאושוויץ. כשהגיע לשם, קועקע המספר 174517 על ידו והוא נשלח לעבודות פיזיות של בניית חומה.
לוי הצליח לשרוד באושוויץ בזכות עובד איטלקי בשם לורנצו פרונה שלקח אותו תחת חסותו וחלק עימו את מנות המזון שקיבל. כשגילו שיש לו השכלה אקדמית בכימיה, הוא הועבר לעבודה במפעל גומי ותנאיו השתפרו. הוא עבד במפעל עד שהגרמנים עזבו את המחנה. באותו זמן הוא חלה במחלת השנית ולפיכך לא יצא לצעדת המוות. הגרמנים השאירו את החולים מאחור.
כימאי שהוא סופר או סופר שהוא כימאי?
בתום המלחמה חזר לוי לעבוד ככימאי בתעשייה, אבל את קורותיו במחנה ההשמדה אושוויץ, שהתחיל לכתוב בזמן שהותו במחנה, המשיך לכתוב ולערוך גם לאחר השחרור. מאז ועד מותו עסק בשני המקצועות – ספרות וגם כימיה. בשנת 1947 ספרו “אם זה אדם” ראה אור לראשונה באיטלקית ב הוצאת ספרים קטנה. בשנת 1958 גרסה מורחבת ומחודשת של הספר ראתה אור בהוצאת ספרים גדולה וזכתה להצלחה רבה. באותו זמן במדינת ישראל, דיבור גלוי על השואה היה כמעט בגדר טאבו, ולפיכך רק בשנת 1988, שנה לאחר מותו של לוי, יצאה הגרסה העברית הראשונה של הספר תחת השם “הזהו אדם”. לאחרונה קיבל הספר גרסה עברית מחודשת, הפעם בשם המקורי “אם זה אדם”.
פרימו לוי כתב כמה ספרים נוספים, כמו “ההפוגה” (1963), “הטבלה המחזורית” (1975), ו”אם לא עכשיו אימתי” (1982) וזכה בזכותם בהכרה ובפרסים. על השילוב הייחודי בין המקצועות אמר פעם בריאיון: “אני כותב משום שאני כימאי. המקצוע שלי סיפק לי את החומר הראשוני, את הליבה שאליה אני מצרף את הדברים […] הכימיה היא מאבק עם החומר, יצירת מופת של רציונליות […] הכימיה מלמדת את השכל לעמוד על המשמר. כאשר השכל נכנע, הנאציזם והפשיזם מתדפקים בפתח”.
יהדותו של פרימו לוי
בילדותו חגג לוי את כל החגים עם משפחתו המורחבת. הוא התכונן לבר המצווה שלו ברצינות רבה ולמד תורה במשך השנתיים שלפני עלייתו לתורה. במספר הזדמנויות הוא התראיין על יהדותו והסביר שהוא לא יהודי אורתודוקסי אבל שזהות זו עיצבה אותו והשפיעה על חייו – הרומן שכתב על חוויותיו בהרים, ואם לא עכשיו אימתי, מספר על מסעה של חבורת פרטיזנים יהודים בשלהי מלחמת העולם השנייה. שם הספר הוא ציטוט מהלל הזקן, ממשנה ידועה במסכת אבות, והספר כולו שזור בביטויים מהתרבות והמסורת היהודית-אשכנזית שאותה חקר לעומק כשכתב אותו.
“אם כולנו היינו דומים, העולם היה משעמם”, הוא כותב על ברכת משנה הבריות. “לנו יש ברכה מיוחדת, שאנו מפנים אל אלוהים כשאנחנו רואים מישהו שונה מהאחרים…אנחנו אומרים: ברוך אתה אדוני מלך העולם, משנה הבריות”.
פרימו לוי נפטר בתאריך י”ב בניסן. שוערת הבית מצאה את גופתו בתחתית גרם המדרגות וסיבת מותו נותרה תעלומה. לפי בקשתו, על מצבתו נחקק המספר 174517.