הוא נולד כנסיך למשפחת המלוכה החסידית, אך בחר בחיים של חיפוש עצמי, ייסורי נפש ומרד במוסכמות, שהפכו אותו לפסיכולוג הראשון של הנשמה היהודית. בא' בניסן תקל"ב (4 באפריל 1772) נולד הילד נחמן בעיירה מז'יבוז' שבאוקראינה והציפיות ממנו היו בשמיים.
הוא היה נינו של אבי החסידות, הבעל שם טוב, אך בעוד סובביו הניחו שיגדל להיות אדמו"ר נינוח המנהיג חצר מפוארת, נחמן הילד חש ריקנות פנימית. הוא נאבק על אמונתו בכלים כמעט סגפניים: נהג לשלם למלמדו כדי ללמוד מעבר לשעות המקובלות, טבל במקוואות קפואים בלילה, התפלל עד שגופו רעד ובכה על קבר אבי סבו ש"יזכה להרגיש משהו".
כמנהג התקופה, הוא נישא בגיל 13 בלבד לסשיה, בתו של אפרים מגוואריטש. מייד לאחר החתונה עבר לגור בבית חמיו בהוסיאטין, שם הקדיש את ימיו להתבודדות ביערות ובנהרות. עם השנים יצר לעצמו קהל של תלמידים שתיארו אותו כבעל זקן שחור, פנים בוערות ועיניים חודרות. הם נמשכו לסגנון המיוחד שלו – רבי נחמן היה אולי הראשון שדיבר על אמונה כבחירה מודעת: הוא הודה שעבר ייסורי נפש וספקות קיומיים נוראיים. בהמשך הוא פיתח את הדיבור הישיר – שעה ביום של התבודדות ושיחה עם אלוהים בשפת האם, כאילו אדם מדבר עם חבר קרוב. עבורו, האמונה הייתה החלטה אמיצה של אדם שעומד מול תהום.
הוא נאבק על אמונתו בכלים סגפניים: טבל במקוואות קפואים בלילה והתפלל עד שגופו רעד
לנשום אלוהות בלי מסכות: המהפכה של ארץ ישראל
ב-1798, כשהוא בן 26, חרף התנגדות תלמידיו, יצא רבי נחמן למסע לארץ ישראל. נפוליאון נמצא אז במסע כיבוש בארץ והים התיכון שרץ ספינות מלחמה ופיראטים. בארץ הוא השיג את היכולת להיות פשוט ולהאמין בלי חקירות ופילוסופיה. כשחזר לאוקראינה הצהיר: "כל מה שידעתי לפני ארץ ישראל – אין לו ערך". הוא החליף את לבושו ושינה את סגנון הדרשות שלו – פחות קבלה תיאורטית ויותר הסבר על הדרך שבה אדם יכול לשרוד את קשיי העולם.
חייו האישיים היו רצופי אובדן. הוא איבד ארבעה מילדיו בגיל רך. מות בנו, שלמה אפרים, שבו ראה פוטנציאל משיחי, הכה אותו ביגון עמוק. אשתו הנערצת נפטרה משחפת ב-1807. מאוחר יותר נישא בשנית לאישה ממשפחת טרכטנברג שסעדה אותו בשנותיו האחרונות.
רבי נחמן עצמו גסס משחפת במשך שלוש שנים, כשהוא יורק דם ובו בזמן מדבר על שמחה אינסופית. הוא לימד שאם אדם לא יכול לשמוח באמת הוא חייב להעמיד פנים, ועודד את חסידיו להשתטות, להתבדח ולעשות תנועות של שמחה באופן מלאכותי, מתוך אמונה שהתנועה החיצונית משפיעה על הפנימיות. השמחה שלו הייתה שמחה של שורד שהיה בשאול וחזר לספר שעדיין אפשר לרקוד שם.
על רקע שמרנות החברה החסידית, יחסו של רבי נחמן לנשים היה יוצא דופן ומהפכני לתקופתו. הוא העיד על אשתו הראשונה, סשיה, ש"בזכותה הגעתי למה שהגעתי", ועל ארבע בנותיו אמר: "הן בדרגת צדיקים". רבי נחמן התייחס רבות לקשיים של נשים בתקופתו – עודד את חסידיו לכבד את נשותיהם בצורה קיצונית, והזהיר ש"מי שפוגע באשתו – תפילתו אינה נשמעת". הוא הורה שגם נשים צריכות להתבודד ולשפוך את ליבן לפני אלוהים והסביר ש"תפילה של אישה בוקעת רקיעים".
רבי נחמן התייחס לקשיים של נשים בתקופתו ועודד את חסידיו לכבד את נשותיהם בצורה קיצונית
מדרשות לפנטזיה: מהפכת התת-מודע היהודי
כבר בילדותו החל רבי נחמן לכתוב את "ספר המידות" והמשיך לעדכנו כל חייו. מדובר ברשימת ערכים ותכונות לפי סדר הא'-ב' כשתחת כל ערך משפטים קצרים וקולעים על משמעותו.
ספרו "ליקוטי מוהר"ן" הוא ספר היסוד של חסידות ברסלב – אוסף דרשות עמוקות שמשלבות קבלה, פילוסופיה ופסיכולוגיה. הרבי ניסה באמצעותו לתת לאדם כלים להתמודד עם נפשו – איך להפוך עוונות לזכויות, למצוא "נקודות טובות" בעצמו ולהפוך דכדוך לשמחה.
ב-1806, הפסיק רבי נחמן לשאת דרשות תורניות, עבר לספר סיפורי מעשיות וטען ש"הלביש" בהם את הסודות הכי כמוסים של הקבלה, כדי שיעברו דרך מחסומי המוח וייגעו ישר בנשמה. הוא טען שבעולם מקובל לספר סיפורים כדי להרדים אנשים, ושהוא מספר את סיפוריו כדי לעוררם משנתם.
במקביל לספרות לרבי נחמן היה גם קשר עמוק למוזיקה. הוא נהג לנגן בכינור, וב"שירת העשבים" הסביר שלכל אדם ולכל עשב יש ניגון מיוחד משלו.
סביב שנת 1800 היה רבי נחמן שרוי במחלוקת קשה עם ה"סבא משפולה" – צדיק עממי ומבוגר שדגל באמונה תמימה, שמחה וחסד. זו הייתה התנגשות אידיאולוגית עמוקה בין הממסד החסידי המתגבש לבין התחדשות רדיקלית. ה"סבא" ראה ברבי הצעיר אנרכיסט רוחני המערער על סמכות דור המייסדים: הוא הזדעזע מעיסוקו בייסורי נפש וספקות קיומיים, ובעיקר מיומרתו להגדיר עצמו כ"צדיק אמת" המסוגל לתקן נשמות משורשן. ה"סבא" הוביל חרם חריף ורדיפה פיזית שהביאה להגירת רבי נחמן לעיר ברסלב, אך רבי נחמן פירש את המחלוקת כהוכחה לצדקתו וקבע שהרדיפות הן חלק בלתי נפרד ממסלולו של צדיק האמת. התנגשות זו עיצבה את חסידות ברסלב כקבוצה מבודדת ונרדפת המקדשת את האינדיבידואליזם ואת ההתמודדות עם ה"חושך" כנתיב לגאולה.
המסמכים הנסתרים הפכו את ברסלב לאחת החסידויות עם התורות הגנוזות המסקרנות ביותר
נתן לו את הנשמה: האיש שהפך את רבי נחמן לאגדה
הקשר בין רבי נחמן לתלמידו המובהק, רבי נתן (שטרנהרץ), הוא אחד מסיפורי המנטור ותלמיד העוצמתיים בהיסטוריה היהודית. בלי רבי נתן, סביר להניח שחסידות ברסלב הייתה נעלמת מהעולם בדומה לחצרות חסידיות אחרות שלא הותירו יורש או תיעוד.
הקשר התחיל ב-1802 – רבי נתן היה אברך בן 22, למדן עצום וחד מחשבה,ששמע על הצדיק הצעיר מברסלב ונסע אליו. כשנפגשו לראשונה אמר לו רבי נחמן: "כבר מזמן אנחנו מכירים, אלא ששכחנו מזה". רבי נחמן זיהה מייד שנתן הוא הסופר והמתעד שלו הוא זקוק והוא אכן רשם בספריו "שבחי הר"ן" ו"חיי מוהר"ן" כל אנקדוטה, שיחה, אנחה וחלום של רבו. רבי נחמן אמר על נתן: "אלמלא הוא, לא היה נשאר ממני דף אחד".
יש ספרים נוספים שאיש, אולי מלבד רבי נתן, מעולם לא קרא, שנכתבו על ידי רבי נחמן. לפני מותו, הוא הורה לרבי נתן לשרוף ספר שכתב כי "העולם עדיין לא מוכן לגילויים שבו", ונתן ביצע את הפקודה בדמעות. מספרים שהייתה גם "מגילת סתרים" המתארת את בוא המשיח שהרבי ציווה להסתיר. מסמכים אלו הפכו את ברסלב לאחת החסידויות עם ה"תורות הגנוזות" המסקרנות ביותר.
חוזה עם השאול: ההבטחה לבאים אל קברו באומן
ב-1810 אחרי שביתו בברסלב נשרף ומחלתו החמירה, בחר רבי נחמן לעבור לאומן, מקום שבו נטבחו אלפי יהודים בגזירות ת"ח ות"ט (1768), במטרה "להעלות" את נשמות הנרצחים שלא זכו לתיקון. הוא קבע את אחד המשפטים הכי אופטימיים: "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן". והבטיח טרום מותו הבטחה חסרת תקדים: "מי שיבוא על קברי, ייתן פרוטה לצדקה ויגיד את עשרת המזמורים… אני אשתטח לאורך ולרוחב להושיעו… בפאותיו אוציא אותו מהשאול התחתית".
רבי נחמן אמר: "ראש השנה שלי עולה על הכול", וטען שביום זה הוא מקבל כוחות מיוחדים "לתקן" את נשמות חסידיו. מה שהתחיל כקבוצה של כמה מאות תלמידים בתקופת רבי נתן הפך לרכבת אווירית חוצת מגזרים של 30,000 עד 60,000 איש שפוקדים את קברו מדי שנה.
ב-י"ח בתשרי תקע"א (1810) נפטר רבי נחמן כשהוא בן 38 בלבד. רבי נתן סירב להפוך בעצמו ל"רבי" במקומו והקדיש את כל חייו עד מותו ב-1844 למלחמה על הדפסת הספרים, בניית הקהילה והקמת ה"קיבוץ" באומן בראש השנה. הוא נרדף קשות על ידי חסידי ה"סבא משפולה", הושלך לכלא והוחרם, אך לא נשבר.
חסידות ברסלב, הייחודית משום שאין לה "רבי" חי מאז 1810, מורכבת מגרעין קשה של עשרות אלפי משפחות וממעגלים רחבים של מאות אלפים – ביניהם דתיים, חוזרים בתשובה וחילונים. המרכז הגדול שלה הוא בישראל, אך ישנן קהילות משמעותיות מאוד גם בארה"ב, צרפת, אנגליה ודרום אמריקה, והיא היום אחת החסידויות הגדולות בעולם.