איך שתו בתנ”ך? פחיות, מן הסתם, עדיין לא היו, אבל מה לגבי בקבוקים?
יש לך חמת קולה?
בדרך כלל נפגוש בתנ”ך את הכד, החמת והנאד ככלי קיבול עתיקים לנוזלים. הגר, למשל, משקה את בנה ישמעאל מהחמת: “וַתֵּ֜לֶךְ וַתְּמַלֵּ֤א אֶת־הַחֵ֨מֶת֙ מַ֔יִם וַתַּ֖שְׁקְ אֶת־הַנָּֽעַר”, ואליעזר, עבדו של אברהם, מבקש מרבקה להשקותו מים מהכד אשר נשאה: “הַשְׁקִֽינִי־נָ֥א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ”. גם נאד נזכר מספר פעמים בתנ”ך, ככלי לקיבול יין או חלב. אבל האם ייתכן שאברהם או יוסף שתו כמונו מבקבוקים?
השד בבקבוק: שברת – שילמת
בקבוק, כמילה המציינת כלי קיבול לנוזלים, אכן נזכר במקורותינו הקדומים, בספר מלכים ובספר ירמיה. לפני שאנחנו מתלהבים מהעניין, יש להזכיר שבשני המקרים הופעתו של הבקבוק מנבאת דבר רע שעומד להתרחש בעתיד.
הפעם הראשונה שבה מופיעה המילה בקבוק היא בספר מלכים, כאשר אשת ירבעם מגיעה אל הנביא אחיה אשר בשילה כשבאמתחתה לחם ובקבוק דבש. בבואה, מתנבא אחיה שבעקבות חטאי בעלה ירבעם בנם ימות ומלכות ישראל תגיע אל קיצה. המילה בקבוק מופיעה פעם נוספת בספר ירמיה בפרק י”ט הפותח את אחת מנבואות הפורענות הקשות ביותר בתנ”ך כולו. לפי הנבואה, חטאי בית ישראל יהיו כה בלתי נסלחים עד שעונשם יהיה מצור כבד שיאלץ אותם לאכול את בשר בניהם ובנותיהם. כדי להמחיש לעם את זעמו ולהזהיר אותם, מצווה הקב”ה את ירמיה הנביא לנפץ בקבוק חרס לפניהם: “וְשָׁבַרְתָּ֖ הַבַּקְבֻּ֑ק לְעֵינֵי֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים הַהֹלְכִ֖ים אוֹתָֽךְ”.
מהו תצליל?
למה לבקבוק קוראים בקבוק? אחת הסיבות לכך היא שהקול הנשמע בהגיית המילה בקבוק מזכיר את הצליל היוצא בעת מזיגת הנוזל מצוואר הכלי. תכונה זו נקראת אונומטופיאה – בעברית: תצליל – והיא משותפת למילים נוספות בשפה העברית כמו טפטוף, זמזום ורשרוש, למשל. גם למילה תוסס יש יסוד תצלילי, אז תגידו: איזה שם אתם הייתם נותנים לצליל של פתיחת פחית משקה תוסס?