לאחרונה הודיע תאגיד השידור הציבורי, כי הסדרה “קופה ראשית” תחזור לעונה חמישית. עד שזה יקרה, חזרנו אל המקורות של המילה העברית קופה – לידיעת הקורא אמנון טיטינסקי.
האריה שאהב תבן, קופות ושאר ירקות:
קופה היא כידוע כלי לאיסוף מטבעות כסף, מעות. למשל – קופת צדקה, קופת חיסכון של ילדים. המילה קופה מגיעה אלינו מן המשנה, הקובץ שסידר רבי יהודה הנשיא, הכולל הלכות שעברו במסורת שבעל-פה, מדור לדור. המילה קופה במשנה מתארת כלי לאיסוף של משהו, לאו דווקא כסף. כך, פעמים אחדות המילה קופה מופיעה במשנה במשמעות סל תבואה או מזון, למשל בביטוי במסכת ברכות “אֵין אֲרִי נוֹהֵם מִתּוֹךְ קוּפָּה שֶׁל תֶּבֶן אֶלָּא מִתּוֹךְ קוּפָּה שֶׁל בָּשָׂר”, כלומר: שאגת האריה ופראותו מגיעים מתוך הוללותו של אכילת בשר, כאשר בעצם מטבעו היה אמור להסתפק בתבן, כפי שנכתב בספר ישעיהו על אחרית הימים: “ואריה כבקר יאכל תבן”. והנמשל – חיי הוללות ושביעה מעוררים בנו כוחות שליליים.
שימוש נוסף של המילה קופה הוא לתיאור בנק קטן של הקהילה. הכספים של חברי הקהילה נאספים בקופה וההוצאות נעשות לפי צורך. במשנה במסכת פאה נאמר ש”הַקֻּפָּה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם, וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלשָׁה”. כלומר, ניהול הקופה הקהילתית לא יכול להיעשות על ידי אדם אחד ויחיד, וחייב שיהיו מפקחים עליו: שניים בשלב איסוף הכספים, ושלושה בעת חלוקת הכסף.
כיום, קופות צדקה, קופות חיסכון ואפילו קופות רושמות בחנויות ובמרכולים הן כולן סוגים שונים של קופסאות לאיסוף כספים, אבל המשמעות של קופה הורחבה למושגים מופשטים כמו קופות חיסכון פנסיוניות, קופות גמל ואף קופות חולים. שהרי מה היא קופת חולים, אם לא איסוף כספים מכל חברי הקופה, ושימוש בכספים אלה להענקת שירותי בריאות בהתאם לצורכי החברים.
בשנות השישים והשבעים קיבלו ילדי ישראל קופות חיסכון מהבנקים, למשל קופת נוח של בנק לאומי או קופת דן חסכן של בנק הפועלים. הם אספו בהן כסף, והביאו אותו מפעם לפעם לסניף הבנק, לשם הפקדת הסכומים שהצטברו בקופה. כך למדו בני הנוער לחסוך וגם זכו לפעילויות חינוכיות. לפני קופות החיסכון מפלסטיק הנפוצות כיום, היו קופות אלה עשויות מתכת או חרס. הביטוי “לשבור חיסכון” נובע מהרעיון שכדי להשתמש בכסף המצטבר בקופה, צריך לשבור אותה בפטיש.
קופת שרצים – תיבת הפנדורה המקראית:
הביטוי “קופת שרצים” מתאר עבר שאינו נקי וטהור, רצוף חטאים ועברות, או שיש בו פגמים וחסרונות. באופן מילולי קופת שרצים היא סל המכיל שרצים, הנחשבים לבעלי חיים טמאים.
ביטוי זה מופיע בתלמוד במסכת יומא: “אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן קוּפָּה שֶׁל שְׁרָצִים תְּלוּיָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו”, כלומר – כדאי למנות אדם למשרה רמה, רק אם יש לו עבר מפוקפק. נשמע לכם משונה? התלמוד נותן הסבר: “שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו אוֹמְרִין לוֹ: חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ”. כלומר, במקרה שבו יחיד יכול לצבור כוח רב מדי, כדאי שיהיה לציבור גם כלי להחזיר אותו למציאות ולאיים עליו עם עברו שלו. התלמוד מניח שאדם שיש לו עבר שכזה, יהיה הגון מספיק כדי לפנות את מקומו כאשר יועלו הטענות.